מהלך אליעזר אל ארם נהרים ובחזרה

במאמר זה נשחזר את מהלך של אליעזר במרחב ובזמן.

נתן לראות את כל הנקודות ומסלולים המוזכרים במאמר בקובץ kml של Google Earth

א. מהלך של אליעזר לארם נהרים

אליעזר יצא ממקום מושבו של אברהם באותה עת. ואברהם ישב שם עם יצחק וכתוב עליו "והוא יושב בארץ הנגב" (בראשית כ''ד ס''ב). במאמר על מסעות יצחק בפרק 1 הבאנו ראיות שארץ הנגב היא הר ההר בו קבור אהרון אשר מזוהה על ידי ברגם מסויים בהר רמון על ציר הקברים (ראה מאמר על קבר אהרן).

על ארם נהרים יש דיון במאמר ויצא יעקב בתחילת פרק 6 (עמ' 23) ובמאמר על מסע אברם פרק 1. ישנם שני מקומות אשר נקראים ארם נהרים או עיר חרן, דרומית וצפונית. הדרומית היא עיר בעל בך בלבנון וצפונית היא חרן הידוע בטורקיה. מרחק ביניהם בדיוק 400 מיל מהלך עשרה ימים (נזכיר שכאן ובכל מקום אחר מיל הוא 2000 אמה של 51 ס''מ או 1.02 ק''מ). משפחת אברהם החזיקה בשני מקומות אלו וכתוצאה גם בתחום ביניהם. במאמר ההוא הראנו שיעקב הגיע לחרן הדרומית. מאידך אברהם נולד בחרן הצפונית. מאחר והוא אומר לאליעזר "אל ארצי ואל מולדתי תלך" אז בהכרח אליעזר הלך לחרן הצפונית. מרחק בין קבר אהרן למרכז חרן הצפונית בקו ישר 814.72 ק''מ ו 798.75 מיל. זה כמעט במדויק 800 מיל. נזכיר כלל נקוט בידינו בכל מסעות בתנ''ך, שמהלך אדם ביום 40 מיל. לכן מהלך מארץ הנגב הוא 20 יום. והנה בבראשית רבה (חיי שרה נ''ט) על הפסוק "ואבא היום" (בראשית כ''ד מ''ב) כתוב בשם ר' יצחק "היום יצאתי והיום באתי". כלומר, דרך 20 יום הוא עשה תוך יום אחד. לנס זה יש לדעתי חשבון. במאמר על מסעות בני ישראל לוח זמנים במסע 1 כתוב שבני ישראל עשו את המרחק 120 מיל בין רעמסס לסוכות על כנפי נשרים כאילו היה מהלך 6 מיל, פי 20 פחות. וראה מה שכתוב על צמצום או התרחבות הארץ פי 20 במאמר מתפסח עד עזה בסופו.

מרחק זה של כמעט 800 מיל בין ארץ הנגב וחרן הצפונית מתחלק למרחק של 120 מיל עד חברון ו-680 מיל מחברון עד חרן. בפועל המרחק הראשון שוה 119.76 מיל והמרחק השני שוה 680.1 מיל. המרחק הראשון הוא מהלך שלשה ימים והמרחק השני הוא מהלך 17 יום. לגבי המרחק השני ישנו מקור: בפדר''א פרק ט''ז כתוב "ומקרית ארבע עד חרן מהלך שבעה עשר יום ובשלש שעות בא העבד עד חרן". אבל לפי חשבוננו אליעזר יצא לא מחברון אלא מארץ הנגב ומן הסתם בבוקר. והגיע לחרן "לעת ערב לעת צאת השאבת". ומה עניין שלש שעות לכאן? כדי להסתדר עם המדרש נניח שאליעזר עשה את המרחק 120 מיל בין ארץ הנגב לחברון בקצב 160 מיל ביום תוך 9 שעות, ואת היתרה של 680 מיל תוך שלש שעות. וסה''כ דרך 20 יום ב- 12 שעות. קצב 160 מיל או 40 פרסה ביום התקיים במהלך המרגלים (ראה מאמר על מהלך המרגלים פרק א'). אכן קטע זה מהר ההר לחברון עברו המרגלים בתחילת כניסתם לארץ (ראה מאמר הנ''ל פרק ב').

למדנו מכאן שאליעזר הלך באותו יום 12 שעות, לכן יצא מארץ הנגב בנץ והגיע לחרן בזמן השקיעה. וזהו "עת צאת השאבת", כי היו שואבות מים לצורך סעודת לילה. אנשים היו עובדים בדרך כלל מהנץ עד השקיעה. ואחר כך אוכלים בצאת הכוכבים כמו שכתוב בגמרא ברכות ב' ע''ב. ודבר זה מוכיח את מידת החסד של רבקה שלמרות שמיהרה להביא מים הביתה, השקתה את עשרת הגמלים.

דרך אגב נסביר את הניסיון אשר עשה אליעזר לרבקה. לכאורה זהו דבר בלתי סביר לצפות מילדה קטנה שתשקה עשרה גמלים, כאשר כל גמל שותה כמה ליטרים של מים. התשובה היא שאליעזר בכוונה ביקש לשתות מים ישירות מפי כדה כמו שאמר " הגמיאיני נא מעט מים מכדך". ואחרי שאדם זר שתה, רבקה לא יכלה להביא מים אלו הביתה, שמא הוא חולה. ולשפוך את המים לארץ- פרושו להעליב את אליעזר. לכן היא שופכת את המים לשוקת באמתלה להשקות את הגמלים. ואי אפשר לה להשקות רק גמל אחד. ועם אליעזר באו עשרה אנשים כמנין הגמלים (או עוד תשעה). ואי אפשר להשקות את גמלים ולא אנשים. לכן היא ממלא כד עשר פעמים ונותנת לכל אדם לשתות קצת ואת היתר שופכת לגמלים. ודבר זה מרומז בפסוק "גם אתה שתה וגם לגמליך אשאב" ופרש''י גם לרבות אנשים שעמו.

ב. מהלך יצחק

כתוב "ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב" (בראשית כ''ד ס''ב). ופרש''י "שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה". ומקור רש''י בבראשית רבה (חיי שרה ס' י''ד). ויש להסמיך את יציאת אליעזר מארץ הנגב להביא אשה ליצחק ליציאת יצחק לבאר לחי ראי להביא אשה לאברהם. מקום של באר לחי ראי מחושב במאמר בסעיף 6. היא נמצאת סמוך לצומת דרכים ראשית באמצע סיני במקום הנקרא אל נחל. מרחק בין קבר אהרן לבאר לחי ראי בקו ישר 107.915 ק''מ או 105.80 מיל, מהלך 2.645 יום. מאחר וכל יציאות היו בבוקר אז יצחק נשאר ללון בבאר לחי ראי ויצא משם בבוקר של יום רביעי. וחזר עם הגר אל אברהם ביום ששי אחרי צהרים.

משם יצחק יצא "לשוח בשדה". בגמרא ברכות (כ''ו ע''ב) מבואר ששיחה זאת היתה תפילת מנחה אשר תיקן יצחק. ובפסחים (פ''ח ע''א) כתוב ששדה זה היינו הר הבית. על כן יצחק הלך מארץ הנגב להר הבית ושם התפלל תפילת מנחה. קו ישר מקבר אהרן לירושלים עובר דרך חברון. כבר ראינו שמרחק מקבר אהרן למערת המכפלה כמעט במדויק 120 מיל. מרחק משם למרכז ק''ק 29.88 מיל ולמזבח עקידה 29.91 מיל, כמעט במדויק 30 מיל. אחרי שיצחק הביא את הגר לאברהם, למחרת בבוקר יום שביעי הוא יצא לחברון, אולי התפלל על קבר אמו. ומשם בבוקר יום עשירי יצא לירושלים. מהלך 30 מיל בקצב רגיל של 40 מיל ב- 12 שעות זהו תשעה שעות. זמן זה נקרא מנחה קטנה. אומנם אצלנו מנחה קטנה היא תשע וחצי שעות כי היא שלש שעות אחרי מנחה גדולה. ומנחה גדול היא שש וחצי שעות. אבל מעיקר הדין מנחה גדולה מתחילה מחצות היום. וכבר הראנו במאמר על עקידת יצחק (עמ' 2 אות ח') שמעשה עקידה התחיל בדיוק בחצות היום. לכן מנחה קטנה מעיקר הדין מתשעה שעות.

על מה התפלל יצחק? מן הסתם שאליעזר יצליח בשליחותו. אבל יצחק לא ידע שתהיה לאליעזר קפיצת הדרך. ובדרך הטבע מהלך מארץ הנגב לחרן הצפונית הוא עשרים יום. ומדוע יצחק הקדים כל כך? ויש לומר שיצחק לא ידע בוודאות שבתואל יושב בחרן הצפונית כי הם החזיקו בשני מקומות. לכן הם נקראים ביחד פדן ארם. ויתכן שבתואל יושב בחרן הדרומית היא בעל בך. המרחק ממרכז ק''ק למקדש בעל בך (אמצע גבול מערבי של המתחם) 263.21 ק''מ או 258.05 מיל, מהלך 6.45 יום. וממערת המכפלה לשם 287.90 מיל או 7.2 יום. לכן אליעזר אמור היה להגיע לחרן הדרומית אחרי 10.2 יום הליכה מארץ הנגב. יצחק איפה התפלל מנחה בערב כדי שאליעזר יצליח בשליחותו למחרת בבוקר.

ג. מהלך אליעזר בחזרה

אליעזר יצא מחרן הצפונית בבוקר יום שני. "וישלחו את רבקה אחתם ואת מנקתה ואת עבד אברהם את אנשיו". ובהמשך "ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים וכו". היו שם עשרה גמלים. על אחת מהם רכבה רבקה ועל תשעה –תשע נערות. ואולי היו שמנה נערות ועוד מינקת. (הערה 1: מה פשר המינקת והנערות ומדוע הן קוראות לרבקה "אחותינו". אולי הן היו בנות של בתואל משפחות כמו בלהה וזלפה היו בנות לבן משפחות). בהמשך נערות אלו לא נזכרות. ואולי הם הגיעו בדרך לחרן הדרומית שבה גרו חלק ממשפחת נחור ונשארו שם?

כעת נעשה חשבון מרחק וזמן. מחרן הצפונית בדרך ישרה לירושלים 663.5 ק''מ או 650.49 מיל. זהו מהלך 16.26 יום. אם הם הלכו בקצב רגיל של 40 מיל ביום אז היו מגיעים לירושלים ביום 17.26. אם הם הלכו בקצב 160 מיל ביום כמו מארץ הנגב לחברון, אז היו מגיעים לירושלים תוך 4.065 יום, כלומר ביום 5.065. אבל הם הגיעו לירושלים בזמן תפילת יצחק בסוף יום עשירי! האם יש כאן פתרון הגיוני? כן! נניח שהם הלכו מחרן הצפונית לחרן הדרומית בקצב כמו שהלכו מארץ הנגב לחברון, כמהלך המרגלים 160 מיל ביום. כבר כתבנו שמרחק מחרן הצפונית לחרן הדרומית בדיוק 400 מיל. לכן הם עשו את הדרך תוך 2.5 יום בדיוק. (הערה 2: ישנה הקבלה בין חברון לבעל בך. ראה מאמר על מערת המכפלה סוף פרק ב'). שם בבעל בך נשארו הנערות. וקב''ה חס עליהם שלא יטרחו הרבה בדרך. ומבעל בך לירושלים הלכו באופן רגיל 40 מיל ביום. כתבנו לעיל שמרחק מבעל בך לירושלים 6.45 יום. יחד עם 2.5 הנ''ל מקבלים 8.95. מאחר והם יצאו מחרן הצפונית בתחילת יום שני אז הגיעו לירושלים בסוף יום עשירי. נשארו עד השקיעה 0.05 של 12 שעות או 36 דקות.

אולי יצחק התפלל שעתים וחצי כמו אצלנו ממנחה קטנה עד השקיעה רק הוא התחיל חצי שעה יותר מוקדם. והם הגיעו להר הבית לקראת סיום תפילת מנחה שלו.

למחרת בבוקר הם יצאו מירושלים דרומה, 0.75 יום עד חברון ו- 3 ימים עד ארץ הנגב. לכן הם הגיעו לארץ הנגב בסוף יום 14. ארבע עשר יום אלו מתחילת שליחות אליעזר עד סופה הפכו אצל יעקב ל- 14 שנה בישיבת שם ועבר ואחר כך ל- 14 שנה שהוא עבד בשביל רחל ולאה.

ד. ויבאה יצחק האהלה שרה אמו

ויקח את רבקה ותהיה לו לאשה וכו'. היכן היה אהל שרה? לפני פטירתה היא היתה גרה בחברון ויצחק לא הביא את רבקה לחברון אלא לארץ הנגב. ושם הם המשיכו לחיות עם אברהם ושם נולדו לו בנים ושם למדו בישיבת שם ועבר. אבל שרה לא גרה אף פעם בארץ הנגב!

יש פה סוד כמוס! במאמר על מסע אברהם בפרשת לך לך פרק 3 הסברנו שאברהם הגיע עם שרה להר הבית בראשונה בי''ז תשרי שנת 2024 לקראת ערב ונטה את אהלה של שרה במרכז ירושלים לעתיד לבוא, בפתח מזרחי של חצר החיצונה, 286 אמות מזרחה ממרכז ק''ק. ובפרק 7 של אותו מאמר הראנו שאברהם ושרה (ולוט) חזרו להר הבית כעבור כחצי שנה, אחרי שיצאו ממצרים בפסח. הדבר היה בכ''ב ניסן סמוך לערב. וגם אז אברהם נטה אהלה של שרה באותו מקום כמו שכתוב "עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה". וכנראה עשה בה לקוחין שניים אחרי שפרעה החזירה. וזהו אהלה של שרה אליו הביא יצחק את רבקה בהר הבית! (הערה 3: לא בטוח שאהל שרה התקיים עד אז או יצחק נטה אוהל חדש באותו מקום). ושם באוהל זה יצחק עשה חופה לרבקה והיא מעשה נישואין. והיו עם אליעזר עשרה אנשים כנגד מספר הגמלים. והם היוו מניין לברכת חתנים. (הערה 4: ומניין זה צריך להיות בני חורין. לכן אליעזר השתחרר וכן אנשים שאתו. מכאן מובן מדוע אליעזר אומר לרבקה שם "הוא אדני" ולא בן אדני כמו בפסוק מ''ד. כי אברהם העביר בעלות שלו על אליעזר ליצחק כדי שהוא ישחרר אותו לפני החתונה).

כעבור כעשרים שנה יצחק ורבקה התפללו להולדת ולד. וכתוב בזוהר פרשת תולדות "ויעתר יצחק ליי' לנכח אשתו, מהו ויעתר דקריב ליה קרבנא וצלי עלה, ומה קרבנא קריב, עולה קריב דכתיב ויעתר לו יי', כתיב הכא ויעתר לו יי' וכתיב התם (ש"ב כ"ד) ויעתר אלהים לארץ וגו' מה להלן קרבן אף כאן קרבן". מכאן שיצחק התפלל כנגד המזבח. וזהו מזבח העקידה אשר היה בהר המוריה. "לנכח אשתו" ופרש''י "זה עומד בזווית זו ומתפלל וזו עמדת בזווית זו ומתפללת"- כנגד שתי פינות –צפון מזרחית ודרום מערבית של המזבח שיש להן קרנות ועליהם זורקים דם עולה.

על כן כל התהוות עם ישראל התרחשה בהר הבית. בהמשך נראה קשר מופלא בזמן בין נטית אוהל שרה לבין זמן הבאת רבקה לאוהל שלה.

ה. חשבונות הזמן

בפרק זה ננסה לשחזר את מהלך של אליעזר ושל יצחק בזמן לפי לוח העברי. "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכו" (בראשית כ''ה כ'). יצחק נולד בפסח ט''ו ניסן בשנת 2049 למנין בהר''ד (הערה 5: ראה מאמר על שנת יציאת מצרים. תאריך זה לא לדעת סדר עולם שלפיו יצחק נולד בפסח 2450). לכן כפשוטו יצחק לקח את רבקה סמוך לפסח שנת 2089. במאמר על עקידת יצחק (עמ' 2 אות ט') התברר שעקידה התחילה בצהרי י''ז ניסן שנת 2086, 13.5 יום אחרי תקופת ניסן. באותו זמן גלגל המזלות עלה בכיון 6.1975 מעלות צפונה מן המזרח. זהו כיון זריחת השמש בפסח ממוצע וכיון ציר סימטריה של בית המקדש (כיון חלופי הוא 5.971 מעלות אשר מתקיים 13 יום אחרי התקופה).

נבדוק באיזה יום בחודש ניסן שנת 2089 התקיים מופת זה. מולד ניסן שנת 2089 היה ביום 762456.99 מבראשית (הערה 6: אנחנו מונים ימים מיום ראשון של בראשית כאשר מולד אדם הראשון היה בא' תשרי ביום ששי מבראשית בשעה 14 אחרי השקיעה). לפי כללי הלוח נתן לקבוע א' ניסן ביום 762457. תקופת ניסן לפי שמואל היתה ביום 762464. נוסיף למספר זה 13.5 יום. נקבל יום 762477.5. זהו בוקר של כ''א ניסן –שביעי של פסח. ביום זה יצחק בא להר הבית והתפלל על זיווגו. על זה נאמר (סוטה ב' ע''א) "וקשין לזווגן כקריעת ים סוף" (שהיתה בשביעי של פסח).

מכאן אנו מסיקים שאליעזר יצא מארץ הנגב בי''ב ניסן והגיע לחרן הצפונית בו ביום בערב. בי''ג ניסן בבוקר התחיל לחזור וכעבור 2.5 יום בט''ו ניסן בצהרים הגיע לחרן הדרומית היא בעל בך. נזכיר שבעל בך היא בעל גד- גבול צפוני של הארץ בכבוש יהושע. לכן בפסח אליעזר עם רבקה נכנסו לתחום ארץ ישראל. כעבור כ- 6.45 יום בכ''א ניסן בערב הם הגיעו להר הבית. באותו זמן עברו 14 יום מתקופת ניסן.

כנגדו, יצחק יצא מארץ הנגב דרומה בי''ב ניסן והגיע לבאר לחי ראי בי''ד ניסן אחרי צהרים. למחרת בט''ו ניסן בבוקר הוא יצא משם והגיע לארץ הנגב בי''ז ניסן אחרי הצהרים. זה היה זמן עקידת יצחק שלש שנים לפני כן. בי''ח ניסן בבוקר יצחק יצא מארץ הנגב והגיע כעבור שלשה ימים בכ''א ניסן בבוקר למערת המכפלה. באותו רגע עברו כאמור 13.5 יום מתקופת ניסן והוא זמן העקידה מבחינת לוח השמש. ובאותו זמן פרחה נשמתה של שרה. על כן יצחק בא לקבר שרה בדיוק שלש שנים של שמש אחרי פטירתה. משם יצחק הלך דרך 30 מיל להר הבית והגיע לשם בסוף 9 שעות בתחילת מנחה קטנה. כעבור שעתים וחצי הגיעו לשם אליעזר עם רבקה ויצחק הכניס את רבקה לאוהל שרה בכ''א ניסן בערב.

נשווה זמן זה עם נטית אוהל שרה. לראשונה אברהם נטה אהלה בי''ז תשרי שנת 2024 לקראת ערב. מולד תשרי שנת 2024 היה ביום 738537.21 מבראשית. לפי כלל הלוח אפשר לקבוע א' תשרי ביום 738537. תקופת תשרי (לפי שמואל) 738540.125. י''ז תשרי בערב זהו יום 738554 מבראשית, 13.875 יום אחרי התקופה. על כן, ביחס לתקופה יצחק הכניס את רבקה לאוהל שרה בזמן ששרה נכנסה לשם.

בפעם השניה אברהם נטה את אהלה של שרה בכ''ב ניסן שנת 2024 בערב. יש כאן הפרש יום לעומת כ''א ניסן 2089. מולד ניסן בשנת 2024 היה ביום 738714.396. לפי כללי הלוח נתן לקבוע א' ניסן ביום 738714. תקופת ניסן 738722.75. כ''ב ניסן בערב זהו יום 738736, 13.25 יום אחרי התקופה. הפרש של 0.75 לעומת 14 יום לעיל לצד שני. אכן, בין שנת 2089 ל- 2024 יש הפרש של 65 שנה. 65 שנות שמש שוות ל- 804 חדשי ירח פחות 1.35 יום. לכן אי אפשר להתאים במדויק בו זמנית זמן ירח וזמן שמש.

נעשה חשבון ימי שבוע. כפי שכתבנו לעיל, אליעזר יצא מארץ הנגב בי''ב ניסן שנת 2089. מאחר וא' ניסן היה יום 762457 מבראשית אז י''ב ניסן היה יום 762468. מספר זה מתחלק ב- 7. לכן זה היה שבת. יצחק עם רבקה הגיעו לארץ הנגב כעבור שבועיים בסוף יום ששי. רבקה הדליקה שם לראשונה נרות שבת כעין מעשה של שרה.

כל החשבונות הנ''ל מבוססים על כך שבכ''א ניסן 2089 עברו 13.5 יום מתקופת ניסן. אבל אברהם כאשר שלח את אליעזר בי''ב ניסן להביא אשה ליצחק לא ידע שתהיה לו קפיצת הדרך ואף כמה קפיצות בשיעורים שונים. ולא ידע שהוא יחזור להר הבית ביום זה. ומדוע שלח אותו בי''ב ניסן? ונראה שהוא כיוון לכך שאליעזר יגיע כעבור שלשה ימים לחברון בט''ו ניסן בפסח ויתפלל שם על קבר שרה. ותהיה לו זכות של לידת יצחק באותו יום ועקידה (אשר יצאו אליה מחברון בפסח). ויצחק יצא בו זמנית להביא את הגר כדי לגמול חסד לאביו. ואחרי שחזר עם הגר יכול היה להתעכב כמה ימים בארץ הנגב. אבל הוא יצא מיד למחרת כדי להגיע ביום רביעי להר הבית ולהתפלל שם להצלחת אליעזר למחרת בבוקר כמו שכתבנו בסוף פרק ב'. והשגחה היתה שזה היה שביעי של פסח ושבאותו יום חזר להיות מצב השמש כמו בעקידה. והמופת שביום הזה ביחס לתקופה אברהם נטה את אהלה של שרה פעמים בהר הבית, זהו מופת נפרד אשר קשור לכיוון כותל מזרחי של הר הבית כ- 6 מעלות מערבה מן הצפון. ועל זה כבר כתבנו במאמר על גבולות הר הבית בפרק 8.

ו. רשימת מופתים במאמר

א) מרחק בין קבר אהרן למערת המכפלה שוה כמעט במדויק 120 מיל (דבר זה כבר הוזכר במאמר על קבר אהרן)

ב) לפי מהלך המרגלים 160 מיל ביום, נתן לעבור מרחק זה ב- 9 שעות

ג) מרחק בין מערת המכפלה למרכז חרן הצפונית בדיוק 17 ימי הליכה כמו שכתוב בפדר''א

ד) לפי פדר''א אליעזר עבר מרחק זה בשלש שעות. לכן סה''כ זמן הליכה מארץ הנגב לחרן הצפונית היה 12 שעות.

ה) זמן זה של 12 שעות מתאים לצמצום מרחק בין קבר אהרן לחרן הצפונית פי 20 כמו שהיה במסע מרעמסס לסוכות

ו) מרחק בין חרן הצפונית לחרן הדרומית (מקדש בעל בך) בדיוק 400 מיל. בקצב מהלך המרגלים נתן לעבור מרחק זה ב- 2.5 יום

ז) מרחק בין מקדש בעל בך ומרכז ק''ק שוה 6.45 ימי הליכה של 40 מיל ביום. לכן אליעזר עם רבקה הגיעו להר הבית בסוף יום עשירי ליציאת אליעזר מארץ הנגב

ח) מרחק בין קבר אהרן לבאר לחי ראי הוא יותר מ- 2.5 יום. דבר זה גרם ליצחק להתעכב 6 ימים עד שיצא שוב מארץ הנגב צפונה אחרי שהביא את הגר.

ט) מרחק בין מערת המכפלה למרכז ק''ק כמעט במדויק 30 מיל (דבר זה הוזכר במאמר על פרשת חי שרה). לכן יצחק הגיע להר הבית בזמן מנחה קטנה

י) יצחק הגיע להר הבית ערב הגעה משוערת של אליעזר לחרן הדרומית אלמלא קפיצת הארץ

י''א) יום זה היה שביעי של פסח, יום מסוגל לזיווג

י''ב) ביום זה עברו 13.5 מתקופת ניסן ושמש זרחה בכיוון ציר בית המקדש

מופתים אלו מוכרחים כדי לקיים את הפתרון של מהלך אליעזר בשילוב עם מהלך יצחק. והם מהווים חלק מפאזל שנקרא אמת הארץ