תמונה של פליטת חום באינפרה אדום בסביבת כיפת הסלע

 

טוביה שגיב הציג מאמר באתר  http://www.templemount.org/radarir.html#6 בו הוא טוען שמקום בו עומדת כיפת סלע שימש בעבר מקום עבודה זרה של צידונים. כל זה על סמך צילום של פליטת חום באזור מן המקום (ראה תמונות באתר http://www.templemount.org/graphics3/Fig2-3.html ). על סמך תמונה שלישית שהיא יותר ברורה מאחרות, שחזרתי גבולות של תחום פליטת חום במשור של הרחבה עליונה בקורדינטות של רשת ישראלית.  בתמונה סימנתי בקו כחול את גבולות תחום פליטת חום. בצד מזרחי שלו סמוך לכיפת השלשלת ישנה בליטה נוספת של פליטת חום מזרחה. מתומן שחור זהו גג של מתומן כיפת הסלע. תחום לבן מתחתיו זוהי פליטת חום של כתלים. על מנת לתרגם קורדינטות של קו כחול לקורדינטות הרשת השתמשתי בקורדינטות ידועות של 4 פינות מזרחיים של המתומן העליון, פסגת הכיפה (בסיס של קודקוד) ועמוד שני מדרום בפתח כניסה מזרחי של הרחבה העליונה. נקודות אלו מסומנות בריבועים ירוקים. קורדינטות של נקודות אלו על גבי תמונה קבלתי מפוטושוף וקורדינטות ברשת ישראל התקבלו ע''י מדידה מדוייקת של מודדי שומרון מהר הזיתים. רכזתי אותם בטבלה. X ו- Y קורדינטה אופקית ואנוכית בתמונה, x קו אורך ברשת (יש להוסיף לו 172000), y קו אורך ברשת (יש להוסיף לו 131000), z גובה מעל פני הים.

מס'

X

Y

x

y

z

1

2.89

3.33

394.28

681.33

755.18

2

4.23

3.56

406.55

698.09

755.18

3

5.34

3.03

403

718.51

755.18

4

5.64

2.15

386.08

730.61

755.18

5

3.96

1.28

380.15

704.20

778.76

6

6.54

6.39

459.24

713.47

742.69

כדי לחשב העתקה מקורדינטות של רשת לתמונה צריך 11 נתונים. מאחר ולנו יש 12 (קורדינטות X ו- Y של 6 נקודות) השתמשנו בשיטת ריבועים מינימליים עם משקל אחיד.  הקשר בין x,y,z ו- X ו- Y נתון ע''י נוסחה

X=(0.0215x+0.0703y+0.0165z+4.0673)/(-.0005x+.0019y+.0046z+1)

Y=(0.0426x-0.0125y-0.0402z+2.7974)/ (-.0005x+.0019y+.0046z+1)

כאשר מקורדינטות x,y,z יש להחסיר קורדינטות של מרכז קדש קדשים (379.64,705.22,745.05).

כדי למצוא קורדינטות x ו- y  על סמך X ו- Y, צריך לדעת גובה z. גובה הרחבה העליונה סמוך לכיפת הסלע בצד מזרחי הוא 743 מ'.

חשבנו גבול תחום פליטת חום- מסומן באדום בשרטוט, ותוספת של בליטה מזרחית בסגול. בטבלה הבאה ריכזנו נתונים עבור הקו האדום:

מס'

X

Y

x

y

z

1

2.79

4.09

408.76

674.83

743

2

2.89

4.83

408.77

677.81

743

3

4.34

5.22

424.13

692.55

743

4

4.90

5.08

425.27

700.80

743

5

6.34

4.45

423.33

725.43

743

6

6.60

4.30

422.27

730.44

743

7

6.88

2.68

390.69

745.47

743

8

5.82

2.79

387.59

731.27

743

 

 בקו תכלת סימנו גבול ריצוף מיוחד סביב הכיפה (לקחנו נתונים ממפת צילום אויר של מודדי שומרון). רואים את הריצוף בבירור בתמונה. שרטטנו גם כן גבולות המתומן של כיפת הסלע, מעקה הסובב של סלע השתיה ומערה תחתיו. כמו כן שרטטנו את צורת בית המקדש, מזבח ועזרה לפי חשבוננו. שגיב צייר את תחום פליטת החום במפה. תוצאות חישוב שלנו לא תואמות מפה שלו.

כעת נדון במשמעות ממצא זה. נשים לב לכך שצד מזרחי של הקו האדום עובר סמוך למעלות של בית  המקדש (לפי חשבוננו), בצד צפון-מזרחי הוא עובר במדויק דרך פינה צפון-מזרחית של בית המקדש ובצד דרום-מזרחי סמוך לפינה דרום-מזרחית של בית המקדש. גבול צפוני של הקו חורג במקצת מרוחב העזרה וגבול דרומי סמוך לגבול דרומי של רוחב העזרה. קו אדום נראה מתחבר לשתי פינות של מתומן.  אבל אין לנו שום ראיות שתחום פליטת החום נכנס פנימה ואם נכנס, כיצד הוא ממשיך. יתכן ששני קצות התחום, הדרומי והצפוני נסגרים ע''י קו ישר אשר חולק את בית המקדש בדיוק באמצע בכיון מזרח-מערב. מערה אשר בסלע איננה תואמת כיוונים של קו האדום כטענת שגיב. אנו רואים שגבול מזרחי של הריצוף תואם את גבול מזרחי של קו האדום.

לפי חשבון שלי גובה ריצפת ההיכל היה 745.05 מ' מעל פני הים. פסגת גובה סלע השתיה היום 744.89 מ'. ריצפת עץ בעובי 16 ס''מ הונחה עליה. אבן השתיה היתה מונחת בגומה אשר במרכז הסלע והיתה בולטת 6 ס''מ מעל הרצפה (כל זה כתבתי במאמר על  גבולות הר הבית ). ריצפת העזרה היתה 6 אמות של 51 ס''מ מתחת לגובה ההיכל, בגובה 741.99 מ'. זהו גם גובה עליו עמדו יסודות בית המקדש. מתחת לרצפת ההיכל היה אוטם 6 אמות. ריצפת האוטם היתה בעובי אמה ומתחתיה חלל של אויר אמה. נמצא שגובה ריצפת האוטם (או תאים תחתונים) הוא 4 אמות של 51 ס''מ מתחת לרצפת ההיכל, דהיינו 743.01 מ' מעל פני הים. זהו גם גובה של ריצוף של הרחבה העליונה סמוך לגבול מזרחי של כיפת הסלע (לפי מדידות שלנו גובה זה ליד פתח המתומן שוה 743.12 מ' ובגבול מזרחי של הרחבה 742.69 מ'). על כן ריצוף של הרחבה העליונה נמצא 0.70- 1.13 מ' מעל לריצוף מקורי של העזרה ובגובה ריצפת האוטם. בזמן שבית מקדש חרב, ריצפת האוטם נשרפה וחלל נתמלא באבני המקדש אשר נפלו. כמו כן, אבני כותל מזרחי של האולם נפלו מזרחה וכיסו את ריצפת העזרה הסמוכה לבית המקדש עד גבול דרומי וצפוני של עזרה.  בתחילה נשרפו אמלתראות, אלו קורות עץ מעל פתח האולם. ואז כותל האולם קרס במרכזו ומצדדים לכיוון מרכז ומזרחה. ואילו פינות- צפון מזרחית ודרום מזרחית היו תפוסות ע''י כתל צפוני וכותל דרומי של מקדש בהתאם.  לכן הן לא נפלו מזרחה אלא  צפונה ודרומה בהתאם. הכתלים שכנגד ההיכל וקדש הקדשים היו נטויים פנימה. כאשר נשרף הגג, הם נפלו אל תוך בית המקדש פנימה. לכן נוצר גבול חיצוני של מפולת אבנים כפי שמיוצג ע''י קו אדום.  אבנים אשר נפלו כנגד פתח האולם, התגלגלו על גבי מעלות מזרחה עד אשר נעצרו ע''י מזבח. לכן נוצרה שם בליטה המסומנת ע''י קו סגול. עם הזמן רוב אבני בית המקדש פונו ע''י רומאים. אבל יתכן ששכבה תחתונה אשר גם כוסתה ע''י עפר, נשארה. לפי כתבים של Eutychius משנת 867 למניינם, רומאים וביזנטיים לא בנו שום דבר במקום הסלע עד אשר עומר בנה שם מסגד.  The Pilgrim of Bordeaux - Jerusalem  מתאר בשנת 333 למניינם את אבן הנקובה בהר הבית אשר יהודים מנסכים עליה שמן פעם בשנה ובוכים עליה ולידה שני פסלים של הדריאנוס. מן הסתם אבן הנקובה היא סלע השתיה והנקב הוא החור בגג של מערה אשר תחתיה. משמע מדבריו שהיתה בזמנו ריצפת  שיש ליד מזבח. כלומר ריצפה מקורית של עזרה היתה נראית, יתכן מזרחית או צפונית למזבח. Socrates Scholasticus  בשנת 439 מתאר כיצד בשנת 362  תחת מלכותו של יוליאן "הכופר" יהודים ניסו לבנות את בית המקדש. לפי דבריו, באותו זמן יסודות בית המקש היו קיימים. מכל מקורות אלו אנו לומדים שרומאים לא בנו שום מבנה על גבי מקום המקדש והוא היה נראה לעין הכל. עד שבאו ערבים ובנו שם את כיפת הסלע. ובמקום לפנות את כל אבני המפולת מעזרה ומשטח בית המקדש גופא, הם העלו את מפלס העזרה מ- 70 ס''מ עד מטר. מרכז הכיפה נקבע בסמוך למרכז קדש הקדשים (אלא שהם הזיזו אותו כמטר דרומה וכחצי מטר מזרחה). קוטר הכיפה נקבע 40 אמה של 51 ס''מ כמידת ההיכל. כפי שרואים בשרטוט שלי, גבול צפוני של המתומן הותאם לגבול צפוני של בית המקדש. דבר זה קבע את מידות המתומן- רוחב 50 מ' בערך כמידת בית המקדש, וכיוון ציר דרום-צפון שלו 9.5 מעלות מערבה מן הצפון.  כפי שנראה בשרטוט, ריצוף סביב הכיפה הותאם לצורת הכיפה ולמציאות טופוגרפית שהיתה קיימת אז.  גבול של הריצוף במזרח נקבע ע''י מעלות המקדש. שם ערבים בנו כיפת השלשלת.  המשך קו ריצוף בצפון ובדרום התרחק מקו המפולת כי הם עשו קו הריצוף מקביל לצלעות המתומן. כיצד קרה שקו המפולת התחבר לשתי פינות המתומן? באופן בסיסי, זהו קו טבעי של נפילת חומות, ופינות של מתומן שם סמוכות לכתלים של בית המקדש. יתכן שערבים הזיזו קצת את אבני המפולת כדי להתאים אותם לצורת המבנה. על גבי שכבה אבני המפולת הם הניחה ריצוף אבנים. במקומות בו לא היו אבני מפולת, ערבים הביאו עפר ועליו ריצפו. לכן במקומות אלו, במרחק מה מבית המקדש, גובה הריצוף נמוך יותר. נמצא שפליטת חום באה משכבה אחת של מפולת אבנים מתחת לריצוף, כנראה מאבנים בגודל אמה של 51 ס''מ. ואין לתמוה ששכבה דקה כזאת גורמת פליטת חום ניכרת, שהרי כתלים של כיפת הסלע ועמודי פתח מזרחי של הרחבה אף על פי שאינם עבים, יוצרים אותה פליטת חום. אבל במקומות בהם ריצוף מונח על גבי עפר, פליטת חום קטנה יותר. וצילום נעשה ברמת רגישות אשר מבדילה בין רמות שונות של פליטת חום. נציין שגובה סלע טבעי סמוך לכיפת השלשלת הוא כ- 740 מ' (מתוך מפה טופוגרפית מספר “Below the Temple Mount” by Gibson and Jackobson). לכן אין שם מקום רב מדי ליסודות של אבן מתחת לריצוף הקיים.

ועדיין אפשר שאבנים אלו אינם אבני מפולת אלא יסוד אבנים מתחת לגובה ריצוף של עזרה עד הסלע להחזיק את לחץ כותל ענקי של האולם וחזית ההיכל. ועשו אותו כעין כתפים רחבות לדמות בית מקדש לארי כפי שכתוב במסכת מידות פ''ד מ''ז.  בקדמוניות ט''ו י''א ג' כתוב  "לאחר שהרס (הורדוס) את היסודות הישנים והניח אחרים הקים עליהם מקדש, שאורכו מאת אמה [ומאה אמה רוחבו] ואילו גובהו (עולה) בעשרים (אמה) נוספות. אלה שקעו במשך הזמן כששקעו היסודות. וזהו (החלק) שהחלטנו להעלות (מחדש) בימיו של נרון". אולי אלו היסודות שמדבר עליהם יוסף בן מתתיהו? ואין כוונתו שיסודות שקעו 20 אמה, אלא כל חזית האולם שקע במקצת. אבל קשה, אם פליטת חום באה מיסודות חזית בית המקדש, יסודות אלו צריכים לעבור מתחת לפינה דרום-מערבית של בית המקדש ולא 3.5 מטר צפונית ממנה כפי שנראה בשרטוט שלנו . ויש לומר שחלק של יסודות פורקו ע''י רומאים.

כדי להכריעה בשאלה האם אלו אבני מפולת או אבני יסודות, צריך לדעת עומק ממנו באה פליטת החום. יתכן שנתן לחשב אותו ע''י השוואת צילומים מלמעלה עם צילומים מן הצד. בין כך ובין כך יש כאן ראיה לטענה שכיפת הסלע נבנתה במקום בית המקדש.

לגבי עצם האפשרות של קיום מקדש או במה לעשתרות שקוץ צדונים בתוך הר הבית משך כל תקופת בית ראשון, כטענת שגיב, ראה גמרא שבת נ''ו ע''ב "רבי יוסי אומר ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרות שקוץ צדונים וגו' אפשר בא אסא ולא ביערם יהושפט ולא ביערם עד שבא יאשיה וביערם והלא כל ע"ז שבארץ ישראל אסא ויהושפט ביערום אלא מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי".  כלומר, ה''א של גמרא שם היתה שהיו במות בהר הזיתים (הערה: אומנם הגרסה במקרא הר המשחית וראה הגהה שם בגמרא שלפי פרוש רש''י במלכים, המקרא שינה את שמו של הר המשחה לגנאי), ולמסקנה לא היו במות אף בהר הזיתים. וכמובן לא בהר הבית. וגם ללא גמרא, פני ירושלים זוהי רוח מזרחית, ומימין זוהי רוח דרומית. כלומר דרומית לפסגת הר הזיתים. אולי במקום כנסית כרמליטיות של היום.  נקודת זאת נמצאת בקו רוחב של סלע השתיה ולעתיד לבוא דרכה יעבור ציר בית המקדש. אולי זה מה שגרם לשגיב לטעות ולהעתיק עבודה זרה זאת אל סלע השתיה.