בקובץ זה אנו מביאים תאור מקוצר של מפות:

א) מפת ארץ ישראל לפי גבולות יחזקאל עם מסעות בני ישראל במדבר והתאמה ביניהם ובין חלקי המנורה. ועוד מפה מפורטת יותר של סיני עם מסעות במדבר.

ב) מפת ירושלים עם חומות נחמיה וכל מיני אתרים המוזכרים בתנ''ך.

ג)  מפה מפורטת של הר הבית עם גבולות הר הבית המקודש, עזרות, לשכות ובית המקדש.

שלוש מפות אלו מהוות שטר קניין שלנו על ארץ ישראל מאת ה'.

המעוניין ללמוד את הנושא לעומק יכול להתקשר לדניאל מיכלסון בדואר אלקטרוני daniel.michelson@weizmann.ac.il. וראה מה שכתוב ביחזקאל מ''ג י'-י''א והבן. להלן תאור המפות.

 

א)     אמת הארץ. לעתיד לבוא הארץ תחולק ל-13 רצועות ברוחב אחיד של 75 מיל מצפון לדרום (ראה יחזקאל מ''ה ז' ורש''י שם ובמ''ח א') כאשר מיל הוא 2000 אמה. ירושלים או תרומה תהיה ריבוע 75 על 75 מיל ברצועה ששית מדרום כאשר בית המקדש ימצא באמצע תרומת הקדש (חלק של כהנים) של 30 על 75 מיל, בצפון הריבוע. מכאן המרחק מהר הבית עד דרום הארץ 435 מיל. מאידך גבול דרומי של הארץ לעתיד לבוא יהיה מים סוף, היינו מפרץ אילת ומפרץ סואץ (ראה רש''י שמות י' י''ט). השוואת מרחקים עם המפה נותנת מיל של 1.02 ק''מ ואמה של 51 ס''מ.  מכאן נתן לשחזר כל הרצועות ובפרט גבול צפוני של הארץ. אמה של 51 ס''מ היא אמת המקדש ועזרות והיא אמה ירושלמית אשר תואמת הגדלת הסאה פי 6/5 משבאו לירושלים. וזאת "מדה הראשונה" המוזכרת בדה''ב ג' ג' והיא אמת תביקין המוזכרת בב''ר ל''א י'. מכאן אמת משה היתה 48 ס''מ ויחידות הנפח בהתאם כמו של ר' חיים נאה.

 

ב)     מסעות במדבר: כל מסע היה כמהלך יום, 40 מיל הנ''ל (ראה פסחים צ''ד) פרט למסעות יוצאים מן הכלל שהם: מרעמסס לסוכות 120 מיל על כנפי נשרים (מכילתא פרשת בא), מאיתם למרה שלשה ימים (שמות ט''ו כ''ב), מהר סיני לקברות התאוה דרך שלשה ימים ביום אחד ( במדבר י' ל''ג), מחצרות לקדש ברנע דרך 7 ימים ביום אחד (תשלום המתנת מרים; סה''כ מחורב לקדש ברנע דרך 11 יום בשלשה ימים, דברים א' ב' ורש''י שם). בני ישראל יצאו ברעמסס (פילוסין לפי ת''י בשמות י''ב ל''ז) והלכו דרומה דרך קנטרה לאורך תעלה סואץ קדומה לקנות גבולות הארץ לע''ל (דברים י''א כ''ד) עד שבאו לאיתם (רס מיסלה). משם חזרו לאורך החוף לצד שני של מפרץ סואץ לפי החירות (רס עדביה), חצו את הים 10 מיל באשמורת בוקר וחזרו לאיתם (ופחדו שבאותו זמן מצרים ישיגו אותם על סוסיהם לאורך החוף- ראה ערכין ט''ו ע''א ותוס' ד''ה "כשם"). מאיתם המשיכו שלשה ימים למרה ( במדבר ל''ג ח') ועוד יום לאילם. משם סטו 40 מיל לים סוף לקנות חוף הים וחזרו 40 מיל למדבר סין, אשר נמצא בדיוק באמצע בין אילים להר סיני (שמות ט''ז א'; וכן משמעות כל "בין" בתורה). כאן רמז הכתוב שכל הדרך מאיתם עד מדבר סין פרט לסטיה לים סוף היתה בקו ישר להר סיני. והיא חניה דפקה שבה פקדו את הר סיני בל''ג בעומר, ושם ירד להם המן (חת''ס י''ד סימן רל''ג). וזאת הדרך שהלך בה אהרן להר האלקים 11 יום, רק ללא סטיה לפי החירות. וכנגדו הלך משה ממדין (מסלול 41-36-30-26-25), כעין מעשה אבות סימן לבנים. פה גם נתענו בדרך לא ישרה סביב רכס הרים גבוהים (דברים ח' ג'). מדפקה בהמשך קו ישר לאלוש ולאורך החוף לרפידים. משם עלו להר סיני, וחנו למזרחו (שמות י''ט ב', רש''י שם). מסלול שתארנו מאפשר רק מקום אחד להר סיני והוא גבל צבע, גובה 2280 מ'.  אחרי שישבו בהר סיני 49 שבועות, ירדו ממנו לים סוף מערבה (מאחר ועלו לתורה ממזרח, אין ראוי לחזור אחורה) וסבבו את דרום סיני 120 מיל עד קברות התאווה. ולפי חשבון מרחקים חזרו לאלוש, בדיוק כעבור שנה. על כן חניה הבאה חצרות היא רפידים. ומזהות החניות וקשר של זמנים נתן להבין את הקשר בין האירועים שהתרחשו בהם. מחצרות נסעו לקדש ברנע אשר נמצאת לפי מסורת ליד עין קדיס, 160 מיל עד אילת בדרך קצרה ביותר ומשם 120 מיל בקו ישר. מקום מדוייק של קדש ברנע מתקבל מפסוק  "באר לחי ראי הנה בין קדש ובין ברד" כאשר מזהים ברד (היא שור לפי ת''א, בראשית ט''ז י''ד) עם אמצע קטע 2-4 במדבר שור, באר לחי ראי עם נחל (צומת דרכים ובאר עיקרית במרכז סיני) וקדש עם נקודה בקטע קדש צין –קדש ברנע. (בו זמנית מתקיים סימן אחר הרמוז בדברים א' א' –שקו מקדש ברנע לאילת ניצב לקו מקדש ברנע לאיתם). משם שלחו את המרגלים דרך קדש, נחל לוץ, הר רמון (הוא הר ההר) ומשם בקו ישר דרך מערת המכפלה, קבר רחל וקבר דוד (ראה מפת ירושלים) ומשם לחובה ולחצר עינן (זהו חצי ממהלך שתי ושוב הקיפו את הארץ במהלך ערב). אחרי שישבו בקדש ברנע 19 שנה, חזרו למדבר סיני בדרך שבאו, 40 מיל למסע. נמצא שחניה מקהלות שבה קורח הקהיל את העדה וחלק על יחודו של אהרן (ראה ת''י ל''ג כ''ב עם השבוש שבו) חופפת את חצרות, שבה מרים ואהרן חלקו על יחודו של משה. שם, ברפידים, גם פגעה בהם חרב של עמלק על שלא הקפידו על מידות (מתוך מידות המן) (ראה ת''א במדבר י'ז כ''ז). משם סבבו את דרום סיני עד שבאו בחניה 25 להר סיני. זוהי חניה ח-שמנה שהיא לדברי הגר''א מרמזת על חנו-כה. על כן חנו בה גם בחניה 8.  אחרי שישבו בהר סיני 19 שנה, חזרו בדרך קצרה 25-32 לקדש צין ומשם לחניה 33 בהר ההר. ושוב ברחו מעמלק כמו שברחו מעפילים 38 שנה קודם לכך עד שנעצרו במוסרות בזכות הלויים. וחזרו 7 מסעות להר ההר. על כך נוספו להם 7 מסעות, להיות 42+7=49 מסעות כאשר חנו-כה היא אמצע הדרך. משם הקיפו את ארץ אדום: מערבה (33-34-35), דרומה (35-36) ומזרחה (36-37-38) עד שבאו בעי העברים לגבול מואב  ממזרח השמש (במדבר כ''א י''א). קטע 35-36 הוא דרך הערבה מעציון גבר (35) ומאילת (36) (דברים ב' ח'). נקודות אלו הועתקו אחר כך לים סוף להיות ערי נמל של שלמה עד אשר ארם ואדום גזלו אותם מיהודים (מ''ב ט''ז ו'). אבל בעת ההיא נקודות אלו לא היו על חוף הים, אחרת בני ישראל לא היו יכולים לעבור שם. קו רוחב עי העברים משמש  גבול דרומי של בנימין לע''ל וגבול דרומי של הארץ בפרשת מסעי, מקדש ברנע מערבה עד חצר אדר בתעלת סואץ. בעי העברים, במדבר חזרה להם הבאר (במדבר כ''א י''ח). חניה 36 פונן בה פנו צפונה מחושבת מתוך נקודות 30 ו- 31 כי משולש 30-31-36 הוא שוה צלעות, שהרי קטע 36-30 הוא חלק של מסע משה ממדין להר סיני וגם הוא הלך 40 מיל ביום. המופת הנוסף הוא שנקודה 36 פוגעת בגבול דרומי של שמעון. על כן העמדנו חניות 36-40 בקו ישר, כך שעלמן דבלתימה נמצאת כנגד גבול דרומי של תרומה לע''ל. משום כך חניה זאת גם נקראת נחליאל (שם). משם נסעו 40 מיל צפונה להרי העברים, אחרי שעברו את נחל ארנון בו נמחצו האמורים (במדבר כ''א י''ד-ט''ו, רש''י שם). משם צפונה עד כנגד הנקודה שבה ירדן נופל לים המלח (זהו גבול על הים הקדמוני ביחזקאל מ''ז י''ח) ומשם בקו ישר לחצר עינן א' (ראה בהמשך) עד כנגד מרכז המחנה בערבות מואב (נקודה 42) ומשם מזרחה עד 42. כאן היתה חניה אחרונה של המשכן לפני שעברו את ירדן, על אסקופה מזרחית של ירושלים, 37.5 מיל מזרחית ממרכז העיר לע''ל (ראה הגדרת מרכז זה בהמשך). מחנה ישראל תפס 12 מיל מדרום לצפון, ממקום בו ירדן נופל לים עד קו רוחב יריחו (מרכז תל א'-סולטן).  על כן העמדנו נקודה 42 באמצע 12 מיל אלו. יש כאן שלשה מופתים: א) מרחק הנ''ל אכן שוה 12 מיל לפי אמה של 51 ס''מ; ב) המסלול מחניה 41 עד 42 שוה 40 מיל; ג) חניה 42 נמצאת על ציר סימטריה של בית המקדש אשר פונה 6.2 מעלות צפונה מן המזרח.

 

ג)      מנורה כנגד מסעות. ישנה התאמה מפליאה בין 49 קישוטי מנורה לבין 49 מסעות במדבר, כפי שמופיע בציור.  11 מסעות מרעמסס עד מתן תורה כנגד 11 כפתורים, 22 מסעות מסיני עד מות אהרן כנגד 22 גביעים, 9 מסעות ממות אהרן עד ערבות מואב כנגד 9 פרחים ו-7 מסעות שהוסיפו לויים כנגד 7 נרות. בקנים צדדיים מסעות מסודרים לפי סדר עולה או יורד כדרך הדלקת הנרות ואילו מסעות מיוחדים ממוקמים בקנה המרכזי. זוגות חניות חופפות 20, 27; 19, 28; 18, 29 וכו' ממוקמות באותו קנה. חניה מוסתרת 34 בקדש צין מתאימה לפרח ניסתר בירך המנורה. חניה 1 בסוכות מכוסה מלמעלה ע''י גביעה 33 ומלמטה ע''י פרח 35 (וכן במנורה כפתור תחתון מכוסה למטה ע''י פרח ומלמעלה על ע''י גביעה הפוך. לכן גובה כל כפתור טפח ושל גביע ושל פרח חצי טפח. ובפרט ג' גביעים וכפתור ופרח בחלק עליון של כל קנה תופסים בדיוק  ג' טפחים). חניה חנו-כה ממוקמת על קנה שני משמאל כנגד נר מערבי בבית מקדש שבו היה הנס (שבת כ''ב ע''ב רש''י שם).

 

ד)     גבולות הארץ. מתוך חשבון של רצועות השבטים לפי יחזקאל מתברר שסיני יהיה חלק של ארץ ישראל לע''ל. נחל/נהר מצרים נמצא במקום חיבור של  זרוע פוליסין של נילוס עם תעלה קדומה מקנרטה לפוליסין, ליד פילוסין היא רעמסס בנ.צ. 912.67/1054. בצפון הגבול יגיע לדרום טורקיה בקו רוחב 36.743 מעלות. על כן הרי אמנון זהו רכס צפונית מערבית לאנטיוכיא (אנטקיה של היום) היא לבא חמת לפי תרגום ירושלמי (במדבר ל''ד ח'). הר ההר לפי שיטה א' (של ר' טוקצ'ינסקי) הוא כף חינזיר. ולפי שיטה ב' (של פרופ' גרינפילד, תחומין י''א) הוא ג'בל מוסה (גובה 1255) ואחריו גבל אחמיר (גובה 1795 נ.צ. 36.005/36.3 מעלות). גבול מערבי עובר מנחל/נהר מצרים בקו ישר אל הר ההר. גבול מזרחי מאילת עד כנגד צפון ים המלח (זהו גבול על הים הקדמוני השהזכרנו בסוף סעיף ב' לעיל ליד חשבון-חיסבן של היום) מוגדר ע''י מסעות בני ישראל. משם הגבול עובר בקו ישר אל חצר עינן. יש שתי שיטות לחישוב אורך חצר עינן. לפי שיטה א' הפרש אורך בין גבול מזרחי לגבול מערבי  של הארץ (באיסמעליה של היום) שוה פעמים זמן הליכה של חצי מיל וטבילה במקוה לפי קצב מיל ב- 18 דקות (הערה: מתוך הסוגיא בשבת ל''ד ע''ב, ל''ה ע''א וירושלמי ברכות פ''א ה''א וכן מתוך זיהוי ראש כרמל בחיפה במרחק חצי מיל מהים, מתברר שלרבי נחמיה הזמן משקיעה עד תחילת בין השמשות הוא מהלך חצי מיל. לזה יש להוסיף זמן טבילה כמהלך 50 אמה (הרא''ש זבים פ''א מ''ג). אם כן זמן זה שווה לזמן בו השמש מהלכת מחצית רוחב ארץ ישראל). לפי שיטה שניה ההפרש שווה זמן הליכה של מיל וטבילה במקווה לפי קצב מיל ב- 22.5 דקות. חצר עינן א' נמצאת על נהר עפרין, חצר עינן ב' על נהר פרת! מרכז ירושלים נמצא באמצע רוחב הארץ ממערב עד חצר עינן ב'! (יותר מדוייק, מירושלים עד גבול מערבי הפרש זמן של מהלך חצי מיל ו- 50 אמה בקצב 22.5 מיל בדקה). שילוב שתי השיטות מגדיר גבול מזרחי: לפי שיטה א' עד רצועת דן (בשפם) ומשם דן מדלג בקו ישר לחצר עינן ב' ("ידלג מן הבשן"). גבול ימי מוגדר לפי הר ההר ב'. וכולל כל ששופע מהרי אמנון עד כף חינזיר ועד צדד (ברוחב גבול צפוני). צדד (במדבר ל''ד ח') נמצאת בנקודה בה קו פרשת המים של רכס הר אמנון נפגש עם קו רוחב 36.743 הנ''ל. זפרן (שם, ט') היא חצר עינן א'. שפם (שם, י) היא פינה דרום-מזרחית של דן. רבלה (שם, י''א) היא חובה של אברהם (ראה סעיף ה' להלן).  והנה חמשה מופתים. א) סכום הקפי גבולות של כ''א מי''ב שבטים שוה 1600 פרסה (או 6400 מיל הארץ). ב) סכום שטחים של י''ב שבטים שוה 400 על 400 מיל. ויש בשטח זה בחינה "עומדים צפופים" (כ''א בשטח אמה על אמה) "ומשתחוים רווחים" (כ''א ב- 4 על 4 אמות). לכן שטח זה מתרחב פי 16 ל- 400 על 400 פרסה. ג) סכום שטחים של י''ב שבטים ללא ים התיכון (אבל כולל ימת ברדוויל המנותקת מן הים ע''י רצועה יבשתית) הוא בדיוק פי 50 משטח תרומת קדש של כהנים-30 על 75 מיל כשיעור של תרומה בינונית. ד)  רצועת משיח תקיף את כל כדור הארץ כמו סולם יעקב. אורכה 75 מיל כאורך התרומה (כנגד גוף יעקב מבאר שבע עד לוז). ורוחבה 32000 מיל כנגד רוחב הסולם (חולין צ''א ע''ב). אכן רדיוס של עיגול קו הרוחב סביב כדור הארץ ברוחב אמצע רצועת ירושלים (31.5708 מעלות) שווה 5439.1 ק''מ. אם נחשב הקף העיגול לפי p=3 כמו בים של שלמה, נקבל 32635 ק''מ או 31995 מיל. ה) מכאן שטח כל הארץ עם רצועת המשיח שוה 400 על 400 מיל ועוד 75 על 32000 מיל. וזהו בדיוק 400 על 400 פרסה.

 

ה)     מסע יעקב מלבן. הכלל של מהלך אדם  ביום 40 מיל נוהג לא רק לגבי מסעות בני ישראל אלא בכל התורה. בפרט יעקב הלך בקצב זה כאשר ברח מלבן. והוא הלך ארבעה ימים מחרן עד גלעד, שם השיג אותו לבן (בראשית ל''א כ''ב-כ''ג ורש''י שם, וראה ב''ר ע''ד ו'). מכאן המרחק מחרן לגלעד הוא 160 מיל כמו מרחק מבעל בך לעיר רמתה שהיא לפי סברה רמת גלעד. לכן זהינו חרן עם בעל בך אשר יושבת בקו פרשת המים בין אגן של ארונטס אשר זורם צפונה לבין ליטני הזורם דרומה. וזהו ארם נהרים או ארם בית רחוב  (השוה מקראות בדה''א י''ט ו' וש''ב י' ו'). חובה של אברהם נמצאת כנגד צפון דן, בקו רוחב של בעל בך ומשמאל-מצפון לדמשק. זאת היא רבלה (במדבר ל''ד י''א) מקדם לעין-מזרחית למעיין של חרן- בעל בך בו יעקב פגש את רחל. המופת הוא שחובה נמצאת בדיוק על קו הגבול מזרחי שהגדרנו בסעיף ד'!  גלעד של יעקב נמצא על גבול מזרחי של הארץ, 160 מיל מדרום בעל בך, בעיירה רמתה.  מחנים 40 מיל ממנה לאורך הגבול המזרחי סמוך לנחל יבוק. משם יעקב נסעה לסוכות, היא חניה 42 של בני ישראל בערבות מואב וגורן האטד של מצרים. זהו גם דותן בו דנו את יוסף. (בור של יוסף היה 6 מיל מערבית יותר, על גבול מערבי של מחנה. שם יצקו את ים של שלמה, בין סוכות לצרתן).  והמופת הוא שהמרחק ממחנים לנקודה 42 שהגדרנו בסעיף ב' הוא 46 ו- 2/3 מיל, מהלך 14 שעות כי באותו יום השמש הקדימה לזרוח שעתים (ב''ר ס''ח י'). אחרי שיעקב ישב בסוכות שנה וחצי מפסח עד סוכות, הוא הלך 60 מיל לשכם. בכ' תשרי נסע משכם לבית אל-לוז (א-תל, בין שילה להר הבית) ומשם לבית אל דרומי של אברהם (ראה מפת ירושלים). ושם בהושענה רבא נסך מים מגיחון למצבה שהציב בהר ציון מערבי.

 

ו)     גבולות פרשת מסעי. גבול צפוני לכאורה כמו ביחזקאל. גבול מזרחי מחובה אל כתף מזרחית של כנרת. משם לאורך הירדן עד ים המלח. מקצה דרום-מזרחי של ים המלח בקו ישר למעלה עקרבים ליד עין יהב של היום. משם בקו ישר לקדש צין (חניה 32) ומשם בקו ישר לקדש ברנע עד קו רוחב של גבול דרומי של בנימין לע''ל. משם הגבול הולך בדיוק מזרחה עד חצר אדר על תעלת סואץ. זאת נקודה מערבית ביותר של הארץ. משם לאורך תעלת סואץ עצמונה (בסביבות קנטרה של היום) ומשם בקו ישר לנחל/נהר מצרים (ראה תחילת סעיף ד'). גבולות אלו לא התממשו משום שבני גד ראובן בקשו נחלתם בעבר הירדן המזרחי. תוכנית המקורית של החלוקה היתה כדלקמן: 10 שבטים שמעון, יהודה, בנימין, אפרים, מנשה, יששכר, זבולון, נפתלי, אשר, דן היו מקבלים כל אחד 30 מיל מדרום לצפון החל מגבול דרומי של תרומה בקו רוחב באר שבע. סה''כ 300 מיל או ארבע רצועות של יחזקאל מבאר שבע עד דן=בעל בך. ראובן וגד היו מקבלים כ''א 37.5 מיל מבאר שבע דרומה עד קו גבול דרומי של בנימין לע''ל (כנגד 75 מיל שקבלו ראובן וגד בעבר הירדן מערער עד מחנים). כעת מובן מדוע חניה 39 נקראת דבון גד, כי היא נמצאת בקו רוחב של גבול צפוני של גד! ביחד 5 רצועות של 75 מיל (זאת נחלת חמשה שהזכיר רש''י בדברים י''ח ב'). ומשם היו פורצים: דן 300 מיל צפונה וגד 300 דרומה, והיו מחלקים כמו ביחזקאל לע''ל.

 

ז)      גבול מזרחי ביחזקאל מ''ז. מפשט הפסוק י''ח משמע שגבול עובר בירדן. וכן גבול דרומי "ופאת נגב תימנה מתמר עד מי מריבות קדש נחלה וכו'" עובר דרך מי מריבות קדש היא קדש צין, כמו בפרשת מסעי ולא סביב סיני. אלא ישנם שני מריבות קדש. אחת בקדש צין ושניה ברפידים שם רבו על המים בראשונה ושם קב''ה נקדש בעדת קרח. והיא נמצאת על שפת מפרץ אילת. ובאשר לפסוק י''ח, "הירדן מגבול על הים הקדומני תמודו ואת פאת קדימה", פרושו שגבול מזרחי נמדד מקו רוחב בו ירדן נופל לים המלח. והיא נקודה על קו המסעות כפי שתארנו. "מבין הגלעד" פרושו גלעד שבה נכרתה הברית בין יעקב ללבן "ביני ובינך". ושם קבעו את גבול מזרחי של א''י. "מבין ארץ ישראל" הכוונה למחנים אשר נמצאת בדיוק באמצע א''י. ממחנים לחצר עינן א' מרחק 515.9 ק''מ ולגבול דרומי של גד בדרום סיני  515.5 ק''מ. אבל "מבין חורן ומבין דמשק" מתפרש כפשוטו: הגבול עובר בין חורן=חרן=בעל בך לבין דמשק. אכן אם נקח ממוצע בין גבול מזרחי של בעל בך נ.צ. 1263/1378.75 לבין שער מזרחי של דמשק העתיקה נ.צ. 1273/1325 נקבל נ.צ. 1268/1351.875 והיא נמצאת על גבול מזרחי של הארץ (דיוק עד כדי 200 מ'). פסוקים ט''ז וי''ז מתארים לדעתנו את הקשר בין חובה לבין דמשק וחורן וקו הגבול מחצר עינן לחובה.

 

ח)     מפת ירושלים. (ראה גם מאמר  מפורט בנושא). שחזרנו את מסלול בנית החומות בנחמיה ג'. נחמיה קדש חומות של ירושלים של בית ראשון וכן חומות הר הבית המקודש 500 על 500 אמה ולא הר הבית המורחב. חומה ישנה של העיר מתאורת ע''י יוסף בן מתתיהו במלחמות ה' ד' ב'. חלקים מן החומה נמצאו בחפירות בליס ודיקי. הבניה החלה בשער הצאן הוא שער שושן כנגד השעון סביב הר הבית עד שער משולש ושוב משער הישנה הוא שער קיפנוס המערבי מערבה דרך קשת וילסון, רחוב שלשלת , בריכת חזקיה, מגדל דוד ומשם דרומה סביב הר ציון של היום, לעופל (המכונה היום עיר דוד) ובחזרה לפינה דרום-מזרחית של הר הבית ועד שער הצאן. כל אחד בנה אותו אורך פרט לאלו שהחזיקו מידה שנית-כלומר בנו אורך כפול. משער הישנה עד שער השפות 1000 אמה (שם, י''ג) בנו 6 אנשים. לכן המידה היא 1000/6 אמה. בהר הבית באמת אדם של 48 ס''מ ובעיר באמת הארץ 51 ס''מ. מכאן נתן לשחזר כל הקטעים. מתברר שבריכת שילוח נמצאת בבריכת חזקיה ומגדל דוד הוא אכן מגדל דוד האמיתי כפי שהיה מקובל דורי דורות. קבר דוד נמצא מול בית גיבורים הוא בית שלמה, על גבול של מגרש 50 אמה של ירושלים הקדש של 3000 על 3000 אמה לע''ל. (מבדיקה ע''י רדאר נראה שיש שם חלל תת-קרקעי בעומק 5-8 מ')). המופת הוא שקבר דוד נמצא על קו גאודטי שעובר דרך מערת מכפלה וקבר רחל. מופת כפול שקו זה גם עובר דרך קבר אהרן בהר רמון. אזימות הקו 21.8 מעלות והוא ניצב לקו המחבר את מרכז ירושלים עם פינה צפון-מערבית של התרומה (artg(15/37.5)=21.801). זוהי גם זוית שבה מסובב מגדל דוד נגד השעון. איזור בריכת חזקיה מהווה ריכוז עצום של מקומות המוזכרים בתנ''ך. בחלק הצפוני של הבריכה, על גבול מערבי של ירושלים, בין ציר של בית המקדש (הוא קו העובר דרך מרכז קדש הקדשים וניצב לכותל מזרחי של הר הבית) ולבין ציר מערבי (הוא קו העובר דרך מרכז ק''ק ונוצב לכותל מערבי) היה גן המלך (נחמיה ג' ט''ו). גודלו כ- 100 על 100 אמה. זוהי גנת ורדים מוזכרת במשנה (מעשרות ב' ה'). בתחילה היה שם גן עדן. על גבולו מערבי היה עדן, 100 אמה מדרום לצפון ו- 50 אמה ממזרח למערב כגודל חצר המשכן. והוא כלול ב- 50 אמה של מגרש העיר (יחזקאל מ''ה ב'). זהו בית אל של אברהם (יותר מדוייק, חלקו מערבי) (בראשית י''ב ח' וי''ג ג') ובית אל של יעקב (שם ל''ב ט''ו) ואלון תבור (ש''א י' ג') ועיר כהנים נוב (אכן היא נמצאת בירושלים כי שם נפל סנחריב (ראה ישעיה י' ל''ב)). על שטח זה שלמה בנה את בית יער הלבנון (וכנגד פינה דרום-מזרחית של גן עדן בנה את בית בת פרעה). ובזמן היוונים היה שם מבצר אקרא. בקצה הצפוני שלו היה ראש ההר (יהושע ט''ו ח') הוא הר ציון מערבי, בקצה מערבי של נחל צולב הוא גי בן הנם. נחל זה יורד מזרחה אל כותל מערבי של הר הבית ולאורכו דרומה. כתף יבוסי מנגב היא פינה דרום-מזרחית של ירושלים יבוסית, נמצאת כנגד גבול דרומי של הר הבית המקודש בשער ברקלי. ירושלים יבוסית תפסה 500 אמה של 51 ס''מ מדרום לצפון כנגד גבול מערבי של הר הבית המקודש, וכ- 1000 אמה מגבול מערבי של הקדש (יחזקאל מ''ה ב') עד כותל מערבי חיצוני של הר הבית. אמצע כותל מזרחי של מגדל דוד נמצא בדיוק בפינה דרום-מערבית של העיר. מחציתו מערבי של היבוס זהו בית אל או בית און (ולא בית אל –לוז אשר נמצא בא-תל בדיוק באמצע בין הר הבית ומשכן שילה שגם היא נקראת בית אל). ומחציתו המזרחי זהו מחמש. התחום של 500/3 על 500/3 אמה שכולל את עדן וגן עדן משער אשפות מערבה ומרחוב דוד (של היום) צפונה, זהו מילוא. ואותו סיבב נחמיה (נחמיה ב') והיה שובר בחומה בגבול דרומי וצפוני של גן העדן אותם סתם שלמה.

 

ט)   מפת הר הבית. (על מנת ללמוד את הנושא באופן יותר מעמיק, ראה מאמר ). הר הבית 500 אמה על 500 אמה אינו מרובה! גבול דרומי ומזרחי באמה פנימית של אדם 48 ס''מ. צפוני ומערבי באמה חיצונית של עולם 52 ס''מ. פינה דרום-מערבית ופינה צפון מזרחית ישרות. הכתלים של הר הבית המקודש מקבילים לכתלים של היום. כותל מזרחי  הוא חלק של כותל מזרחי קיים. כותל צפוני משתלב בגבול צפוני של רחבת כיפת הסלע. גבול מערב משתלב בגבול מערבי של הרחבה. גבול דרומי תואם את חזית אל-אקצה. בר שורה תואם את גבול מזרחי של הרחבה. מרכז קדש הקדשים נמצא סמוך למרכז כיפת הסלע (כ-44 ס''מ מערבית וכ- 87 ס''מ צפונית ממנה) בקצה מזרחי של הגומה אשר בתוכה היתה משוקעת אבן השתיה. היא אבן עם טביעת רגלו (כביכול) של קב''ה בראש פינה דרום-מערבית של הסלע. לפי אמונת המוסלמים ממנה עלה מוח' לשמים. ציר בית ראשון היה פונה בזוית 6.1975 מעלות צפונית ממזרח והיה עובר דרך קצה דרומי של סימן הרגל. ציר בית שני היה מכוון בזוית 5.971 והיה עובר דרך קצה צפוני של סימן הרגל. מרחק בין שתי נקודות הוא כ- 33 ס''מ. זויות אלו חושבו לפי כיוון זריחת השמש 13.5 ו- 13 יום בהתאם אחרי תקופת ניסן. זהו זמן של פסח ממוצע לפי שתי שיטות, אדר של 30 או אדר של 29 יום בהתאם. כיוון זה ניצב לכותל מזרחי (יש שם אי-ודאות לגבי כיוון מדוייק). בית מקדש, לשכות ועזרות בנויים לפי אמת הארץ של 51 ס''מ. המרחקים בין עזרה לגבולות הר הבית: 250 אמות בדרום, 213 במזרח, 115 בצפון ו- 100 במערב בדיוק כפתרון של תוי''ט! (ויש עוד עשרות מופתים המקשרים את חלקי התשבץ ביניהם)