שדה של חנמאל אשר קנה ירמיהו

 

     ירמיהו שלם עבור השדה "שבעה שקלים ועשרה הכסף" (ירמיה ל''ב ט'). ותרגם יונתן בן עוזיאל שם "שבעא מנין ועסר סלעין דכסף". מנה 25 סלעים, על כן הסכום הוא 185 סלעים (אלו הם שקלים סתם בכל מקום). מהי המשמעות של סכום זה?

המעשה היה "בשנה העשרית לצקדיהו מלך יהודה היא השנה שמנה עשרה שנה לנבוכדראצר" (שם, א'). ובסדר עולם פרק כ''ו כתוב  "בשנה העשרית בעשרי בשנים עשר לחדש היה דבר ה' אלי וכו" (יחזקאל כ''ט א') אותו הזמן הנה חנמאל בן שלום בא אליך וכו". כלומר לפי ס''ע מעשה עם חנמאל היה בי''ב טבת באותה שנה. הבית נחרב בשנה 11 של צדקיהו, במוצאי שמיטה היא שנת 36 ליובל ו- 3339 למנין בהר''ד. על כן מעשה הנ''ל היה בשנת שמיטה, 3338 בהר''ד. אם ירמיהו גאל את השדה עד שנת היובל, היה עליו לשלם עבור 14 שנים שלמות ושמנה חדשים ו- 18 יום של שנת 3338. שדה נחלה סתם הוא בית כור ומחיר פדיונו שקל לשנה. מדוע ירמיהו שלם בערך פי 12.5 יותר?

ויש לומר ששדה של חנמאל בעיר כהנים ענתות היה כעין הר הבית שקנה דוד. נזכיר ששטח הר הבית המורחב בפועל הוא שמנה בית כור-600,000 אמות רבועות כמו שטח שדה המכפלה אשר קנה אברהם. אלא שבשדה המכפלה אמות היו של 48 על 48 ס''מ ואילו בהר הבית אמות היו 48 על 49 ס''מ. לכן מחיר פדיון שטח הר הבית לשנה היה 8x49/48 שקל ולא 8 שקל. בנוסף, מחיר פדיון של בית כור לשנה למעשה איננו שקל אלא 50/49 שקל כי ערך השדה 50 שקל מחלקים ל- 49 שנות יובל. על כן מחיר פדיון שטח הר הבית לשנה 8x49/48x50/49=8x50/48 שקל.

כל זה בשקלים של תורה אשר משקלם לפי חשבוני 17.28 גר' או 1/5 ממשקל רביעית מים לפי מידות ר''ח נאה. אבל שקלים של בית ראשון היו בדיוק 2/3 של תורה, 11.52 גר' (וכן המציאות) (לכן דוד שלם עבור 8 בתי כור 600 שקל לעומת 400 של אברהם). מכאן מחיר פדיון שטח הר הבית לשנה הוא 8x50/48x3/2=12.5 שקלים או חצי מנה! כעת מובן מדוע הכתוב הפריד בין שבעה שקלים שהם 14 חצאי מנה ועשרה כסף, שהם 10 שקלים רגילים. סכום ראשון הוא תשלום עבור 14 שנים שלמות וסכום שני הוא תשלום עבור יתרת שנת 3338.

והנה לפי חשבון של 12.5 שקל לשנה, הסכום של 10 שקל מתאים ל- 10/12.5x12=9.8 חדשים ואילו יתרת שנת 3338 היא 18/30+8=8.8 חדשים. וחסר לנו בדיוק חדש אחד! ושמא אותה שנה היתה מעוברת? אבל אז תשלום יחסי לאותה שנה הוא 9.8/13x12.5=9.42 שקל ולא 10 שקל!

נעשה חשבון של תקופה ניסן לשנת 3338. זאת שנה 13 של מחזור 176 והיא שנה פשוטה. מולד ניסן לפי חשבון הלוח היה ביום א' 14.68 שעות. תקופת שמואל היתה ביום ג' 6 שעות, כעבור 16 יום. אם מקדשים חדש על פי עדים אז ירח יראה רק במוצאי יום ב' ור''ח ניסן ביום ג'. על כן תקופה נופלת בט''ו בניסן ואין צורך לעבר את השנה. אבל לפי הלכה ירח יכול להראות 6 שעות אחרי המולד. על כן נתן היה לקדש ר''ח ניסן ביום ב'. ואז תקופה תיפול בט''ז ניסן, וצריכים לעבר את השנה. (ועוד, אם לא יעברו שנת 3338 אז בהכרח יצטרכו לעבר שנת 3339 שהיא מוצאי שמיטה. ועדיף שדווקא מוצאי שמיטה תהיה שנה פשוטה כדי שתותר להם תבואה חדשה מוקדם ככל האפשר).

ירמיהו איפה הסתפק האם שנת 3338 תהיה מעוברת אם לאו. ואם תהיה מעוברת, שמא לא כדין. ואז יש להתייחס ל- 9.8 חדשים של יתרת השנה כאילו הם חדשי שנה פשוטה. לכן ירמיהו החמיר על עצמו ושלם 9.8/12x12.5=10 שקלים בדיוק. ויש כאן מופת משולש: א) ערך פדיון של שטח הר הבית שוה בדיוק חצי מנה לשנה;

ב) ערך פדיון יתרת שנת 3338 שוה למספר עגול של 10 שקלים;

ג) אותה שנה היתה גבולית מבחינת חשבון העיבור.

  ומוסר השכל הוא: ירמיהו פדה שטח בארץ ישראל השוה לשטח הר הבית אשר קנה דוד. והוא מקום עמידה לששים ריבוא בני ישראל. וכרך בכך את גורל ארץ ישראל עם גורל הר הבית. וכמו שתתקיים (ואף  התקיימה) ההבטחה "עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת" כך תתקיים ההבטחה "ירושלים תשכון לבטח" (שם, ל''ג ט''ז).