ראו כי רעה נגד פניכם (שמות י' י')

כך אמר פרעה למשה לפני מכת ערבה. למה התכוון? כפשוטו, כתרגום אונקלוס, שפניכם לברוח. אבל במדרש שהזכיר שם רש''י כתוב:

"לפי שראה פרעה באצטגנינות ואמר להם לישראל ראו כי רעה נגד פניכם אמר להם אני רואה באצטגנינות שלי כוכב אחד עולה לקראתכם שמו רעה והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל במדבר בעגל אמר משה בתפלתו למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם זהו שאמרנו לכם ראו כי רעה נגד פניכם מיד וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה שמל אותם יהושע וזהו שנאמר היום גלותי את חרפת מצרים שהיו אומרים דם אנו רואים עליכם" (ילקוט שמעוני תורה פרשת כי תשא המתחיל ברמז שפו).

לאיזה כוכב התכוון פרעה? והנה ישנו מופת: בבוקר י''ז תמוז שנת יציאת מצרים 2449 (למניין בהר''ד), כוכב נוגע עלה יחד עם השמש. והדבר היה בדיוק בתקופת תמוז. עד כמה הדבר נדיר? זאת פעם יחידה ב- 6000 שנה!

אסביר את העניין. לצורך חישוב מקום נוגה ומקום שמש השתמשתי בתכנית stellarium. לשם כך נדרש תאריך לועזי. הם משתמשים בתאריך שנקרא Julian day או JD. לעומת זאת אנחנו לצורך חישוב מולד ותקופה משתמשים בזמן ירושלים מיום א' של בראשית. לפי זמן ירושלים מולד ראשון של אדם היה ביום ששי בשעה 14 (אחרי השקיעה) ותקופת שמואל היתה ביום רביעי בשעה 15 אחרי השקיעה. ועוד ידוע לנו שאורך ממוצע של חודש 29.5 יום ועוד 793/1080 של שעה ואורך של שנה לפי שמואל 365.25 יום.

ועל ידי נתונים אלו אנחנו יכולים להגיע לזמן ירושלים בכל שנה ובכל חודש ובכל יום לחודש. למשל, לחשב תאריך עברי של מולד ניסן של יציאת מצרים בשנת 2449. מאחר ואנחנו מונים מתשרי אז ניסן 2449 הוא שנת 2449.5. ומאחר ומניין בהר''ד מתחיל מתשרי של שנת תוהו, שנה לפני בראיית האדם, אז מבריאת האדם עד יציאת מצרים עברו 2449.5-2=2447.5 שנה. כידוע יחס בין אורך שנה ואורך החודש הוא כמעט במדויק 235/19. לכן כדי לתרגם מספר שנים הנ''ל לחודשים אנו מכפילים מספר 2447.5 ב- 235/19 ומקבלים 30271.7. מספר חודשים צריך להיות שלם. לכן מעגלים את המספר ליותר קרוב ומקבלים 30272. מספר זה אנו מכפילים באורך החודש הנ''ל ומקבלים 893950.1457. זהו זמן אשר עבר ממולד של אדם הראשון. יש להוסיף אליו 6 ימים ו- 14 שעות. מקבלים זמן ירושלמי של מולד ניסן יציאת מצרים 893956.729, כלומר 893956 יום ועוד 17.5 שעות. זמן זה נמדד משקיעה בשש ערב. לכן זהו חצי שעה לפני חצות היום. ראש חודש ניסן היה למחרת ביום 893957 כי זה היה מקרה מצומצם ביותר לפי ההלכה שבין מולד לראיית הירח עברו שש שעות בלבד.

צריך לבדוק האם מולד ניסן זה מתאים לתקופה. כדי לקבל זמן תקופת ניסן צריך להכפיל מספר שנים 2447.5 ב- 365.25 ולחבר לתקופה ראשונה יום 4, 15 שעות. מקבלים יום 893954, 2.729 יום לפני המולד. הדבר תואם את כללי העיבור. כדי לקבל את יום בשבוע צריך לחלק את המספר ב- 7 ולקחת שארית. מספר 893954 נותן שארית 5. כלומר תקופה נפלה בתחילת יום חמישי. זה תואם את מה שכתוב בפסיקתא רבתי שתקופה היתה בליל חמישי. אבל מולד נופל בצהרי יום שבת. וזה נוגד את המסורת בפסיקתא שמולד היה בצהרי יום רביעי. וכבר תירצתי במאמר על זמן יציאת מצרים (עמ' 4) שבשלשה ימי חושך אחרונים בהם נעצרה תנועה, נעצר גם זמן שמשי אבל ירח המשיך להתקדם ולכן מולד הקדים בשלושה ימים. לכן א' ניסן 2449 היה ביום ירושלמי 893954. כעבור שנה ועוד, בקברות התאווה, זמן הירח חזר לקדמותו (ראה מאמר על זמן מסעות עמ' 4 למטה).

כדי לקבל זמן JD אפשר להשוואת בין זמן JD בזמננו לזמן ירושלים של לוח עברי בזמננו. מתברר שהפרש בין JD לבין זמן ירושלים שוה למספר קבוע של 348345.1521 יום (הערה 1: זמן JD נמדד מצהרי יום ולא מערב, בקו אורך גרינוויץ' 2.35 שעות מערבה מירושלים). הקביעות נובעת מעובדה ש- JD מחושב לפי אורך שנה 365.25 יום כמו בלוח העברי. לכן מולד ניסן (בלי הקדמה של שלשה ימים) של שנת 2449 היה ביום JD=1242301.881. לפי תכנית stellarium המולד היה ביום JD=1242302.051, הפרש של 4 שעות בלבד (הערה 2: אין לסמוך על חישובים אסטרונומיים לגבי ירח לטווח זמן כל כך ארוך אחורה).

עכשיו נעבור לחישוב זמן ירושלים בי''ז תמוז של אותה שנה וזמן JD. נניח שניסן מלא, אייר חסר וסיון מלא. (הערה 3: אז מתן תורה היה בז' סיון. לפי דעה שמתן תורה היה בו' סיון, ניסן מלא, אייר מלא וסיון חסר ואין הבדל בחשבון). לכן מתחילת א' ניסן (בערב) עד בוקר של י''ז בתמוז עברו 105.5 יום. כאמור באותה שנה ר''ח ניסן הקדים בשלשה ימים. לכן בוקר של י''ז בתמוז היה ביום ירושלמי

Jer= 893954+105.5=894059.5, JD=894059.5+348345.1521=1242404.652

לפי תכנית stellarium באותו תאריך מרכז השמש עלה במזרח ביום 1242404.6059 ונוגה עלתה 1.5 דקות אחרי השמש (ראה תמונה 17(. זהו חישוב בקו אורך ירושלים ללא התייחסות לרפרקציה (כי היא משפיעה באותה מידה אל שמש ועל נוגה). בקו אורך של בירה משוערת של מצרים בקנטרה של היום, השמש עלתה 14 דקות יותר מאוחר ונוגה 1.6 דקה אחרי השמש.

איזה סימן רע יש בזה? נוגה הוא כוכב לכת הבהיר ביותר והיה מקודש בכל התרבויות. אצל מצרים התייחסות אליו היתה מצד אחד חיובית ומצד שני שלילית. לא התבררה הסיבה. ונראה שזה תלוי במצב של מה שנקרא conjunction - צירוף. יש superior conjunction כאשר נוגה נמצאת מאחורי השמש רחוק מכדור הארץ ואז היא בהירה פחות. ויש inferior conjunction כאשר נוגה נמצאת בין כדור הארץ לשמש קרוב אלינו ואז היא בהירה ביותר. במקרה הראשון, אחרי הצרוף נוגה לא נראית בבוקר אבל נראית לפני השקיעה. במקרה השני הפוך, היא מתחילה להראות בבוקר ולא נראית אחרי השקיעה. אצל מצרים עיקר היה הבוקר כי אז מתחיל היום וגם קביעות חודש ירחי היתה על סמך אי ראיה הראשונה של הירח במזרח. לכן העלמות של נוגה במזרח בעיני מצרים היה סימן רע. אצל ישראל המצב הוא הפוך, היום מתחיל בערב וחודש מתחיל עם ראית הירח החדש במערב.

אבל דבר זה קורה בהפרש של כ- 584 יום, ואחרי 5 מחזורים של 584 שהם 8 שנים של 365 יום, המצב חוזר לקדמותו. אז מה היה מיוחד בשנה ההיא? באותה שנה בזמן של צירוף עליון כאשר נוגה ושמש נמצאים בדיוק באותו קו אורך אקליפטי, קו אורך זה היה שווה 89.9716 מעלות ראה תמונת תקופה. מספר זה קטן ב- 0.028 מעלות בלבד מקו אורך 90 של תקופת תמוז כאשר היום הוא ארוך ביותר בשנה. אם נדייק, רגע של צרוף עליון לא היה ביום הנזכר אלא ביום 1242400.866, כלומר 4 ימים לפני בוקר של י''ז בתמוז. אבל תמיד הצירוף האסטרונומי לגבי קו אורך שונה בכמה ימים מעליה בו זמנית של שמש וירח במזרח (כי הם לא נמצאים באותו קו רוחב). מצב זה של צירוף עליון במרחק כל כך קטן מתקופת תמוז הוא כנראה ייחודי בכל ההיסטוריה. כאמור כל שמנה שנים צרוף זה חזור אבל עם שינוי קטן. למשל בשנה -1303 הצירוף היה ביום 1245320.629 כאשר נוגה ושמש היו בקו אורך 87.8780 מעלות, כלומר 2.09 מעלות רחוק מתקופת תמוז. כעבור 40 שנה כאשר בני ישראל נכנסו לארץ הצירוף היה ביום 1256000.7095 כאשר נוגה ושמש היו בקו אורך אקליפטי 79.57 מעלות (אנחנו נחזור לצירוף זה בהמשך).

ועוד יש לדייק שבבוקר של ט''ז בתמוז עדיין נוגה עלתה אחרי השמש, בהפרש של 0.4 דקות, רק בט''ו בתמוז היא עלתה לפני השמש. אכן היום הרע התחיל בט''ז בתמוז כאשר משה לא ירד מן ההר כמצופה בצהרים ביום ארבעים לעלייתו בצהרי ז' סיון.

עשינו את החישוב על ידי תוכנת מחשב וידע אסטרונומי עצום שהצטבר. אבל איך אצטגנינים של פרעה ידעו לחשב את המצב של נוגה לעתיד? אכן לא נתן לראות את נוגה בזמן עליה הראשונה או האחרונה כי השמש מסנוורת. אבל נתן לעקוב אחריה כמה ימים לפני זה ולהגיע לזמן הנדרש על ידי אקסטרפולציה. בלי ספק היו להם תצפיות רצופות של נוגה והם גם ידעו את הקשר הפלאי בין מחזור של נוגה ושל כדור הארץ. דהיינו ש-13 פעמים מחזור של נוגה סביב השמש כמעט שוה ל- 8 פעמים מחזור של כדור הארץ סביב השמש. לעובדה זאת אין הסבר רציונאלי אבל המדע המודרני מתעלם מדברים שאין לו הסבר. מספרים 8 ו- 13 הם שני מספרים עוקבים בטור פיבונצ'י ויש להם משמעות עמוקה ביהדות.

מבחינת פרעה, מה מיוחד בתאריך י''ז בתמוז ומדוע הוא כיוון אליו? דבריו נאמרו לפני מכת ערבה וכחודש לפני מכת חושך כאשר השתנו הזמנים. מבחינתו אותו יום י''ז בתמוז ביחס לשמש היה בדיוק אמצע החודש. אכן מולד אסטרונומי של תמוז 2449 היה ביום JD=1242389.958 לעומת י''ז תמוז בבוקר כאשר 1242404.605 JD=. אותו מולד היה למעשה לקוי חמה חלקי בשעה 13 בצהרים. הירח בוודאי לא נראה בבוקר לפני המולד לכן מבחינת מצרים יום המולד היה ראש חודש. הפרש בין שני המספרים הוא 15. לכן י''ז בתמוז היה יום 16 בחודש אצל מצרים. אבל חטא העגל התחיל כאמור בט''ז בתמוז אשר היה בדיוק אמצע החודש אצל מצרים.

והיה המופת נוסף באותו זמן. בתחילת זריחת השמש בט''ו תמוז עלה סיריוס לראשונה מעל האופק. נעשה חשבון בקנטרה עם השפעת אטמוספרה (אשר גורמת לרפרקציה). נתבונן בתמונה 15. זה תאריך יוליאני 7/7 שנת -1311, שעה 4:50:8, JD=1242402.611725. קצה עליון של שמש נוגע באופק. נוגה נמצאת בגובה 5’ 41’’ מתחת לאופק. משמאל למעלה רשומים נתונים של סיריוס באותו עת. גובה של סריוס הוא 7’ 57’’ מעל האופק. סיריסו כידוע הוא מזל טוב של מצרים כי עליה ראשונה של סיריוס היתה מתרחשת יחד עם עלית נילוס. לעומת זאת צירוף עליון של נוגע הוא סימן רע. וכאן סיריוס ניצח את נוגה. אומנם באותו יום לא נתן לראות את סיריוס ולא את נוגה אבל איצטגנינים של פרעה יכלו לעשות חשבון מראש. הניצחון של סיריוס קדם לט''ז תמוז, תחילת חטא העגל! הדבר עוד יותר חיזק את בטחונו של פרעה.

אולי לאור נתונים אלו נוכל להבין את משמעות של סטלה מפורסמת אשר נקראת סטלה של 400 שנה. כתבנו עליה באריכות במאמר על כרונולגיה בעמ' 20. ושם הנחנו שסטלה זאת מתארת אירוע אשר היה שנה אחרי יציאת מצרים היא שנת -1310 או 1311 לפני הספירה. תאריך מצרי בה יום 4 לחודש 12 (לפי לוח מצרי אזרחי) מתורגם לתאריך יוליאני 16/6/-1310. לפי תוכנית stellarium מולד הירח היה ב- 14/6 בשעה 3 בלילה (היה לקוי חמה חלקי אשר לא נראה במצרים). לכן ב- 14/6 לא נראה הירח לראשונה והיה זה ראש חודש מצרי. מה היה מיוחד בראש חודש זה? כפי שהסברנו ביציאת מצרים ירח הקדים שלשה ימים לעומת הרגלו. הדבר שיבש את כל מערכת זמנים מצרית. כתבנו שבקברות התאווה בחודש סיון שנת 2450 ירח חזר לקדמותו. לכן בראש חודש תמוז של אותה שנה זמן ירחי חזר לקדמותו. דבר זה היה למחרת שילוח המרגלים בכ''ט סיון. מצרים עשו חגיגה לכבוד חזרת מערכת הטבע לאיתנה ולקח להם יומיים להתארגן. יתכן והם ידעו שבני ישראל נסעו מהר סיני על מנת להיכנס לארץ ועשו מאמצים מיסטיים כדי להכשיל אותם. בסטלה רואים את Seti I מגיש גביעי יין ל- Seth. Seth היה אליל של Hycsos. במאמר ההוא הבאנו ראיות ש- Hycsos הם ישמעאלים ושם Seth הוא שם ש-ד-י. כתוב בשמות ו' ג' שבשם זה א-להים נגלה לאבות והבטיחם הבטחות, אבל לא קיים אותם. לכן מצרים פונים אל Seth שלא לקיים את ההבטחה להכניסם את בני ישראל לארץ. וכנגד זה אומר משה (במדבר י''ג י''ג) "ושמעו מצרים וכו' מבלי יכלת ה' להביא את העם הזה אל הארץ וכו'". בפרקי דרבי אליעזר (פרק ג') כתוב ששם ש-ד-י על שאמר לשמים "די". כלומר, שם זה מראה על הגבלה. כאילו ש-ד-י מגביל את מידת הרחמים של שם הויה.

אירוע זה היה כאמור ביום 4 של חודש 12 מצרי. ראש השנה האזרחי היה בסוף אותו חודש עם תוספת חמשה ימים חג. לכן ראש השנה זה היה ביום יוליאני 18/7. מתברר שבאותו יום נראה סיריוס לראשונה לעיני אנשים (ולא לפי חשבון אסטרונומי). הדבר תלוי במקום הצופה. בקנטרה בזמן תחילת הזריחה בשעה 4:54:33 סיריוס היה בגובה 8,53’,57’’. אבל יתכן שאחרי חורבן שנגרם למצרים שנה לפני זה, התצפית היתה בממפיס. שם זריחה היתה בשעה 4:56:58 וגובה סיריוס היה 9,48’,41’’. סיריוס נראה לראשונה בדרך כלל בגובה 9-11 מעלות. כידוע חודש מצרי אזרחי ראשון פותח את התקופה של ארבעה חודשים אשר נקראת הצפה. עליה הנראית של סיריוס היתה סימן לעלית נילוס ותחילת הצפת שדות. לכן יש מופת בכך שדווקא בשנה ההיא ראש השנה המצרי התלכד עם עליה הנראית של סיריוס. מאחר ושנה מצרית היא של 365 יום ומחזור של סיריוס הוא 365.25 אז דבר זה לא קרה במשך 1461 שנה, לפני האירוע הזה ולא אחריו (פרט למשך ארבע שנים קדימה או אחורה לצופה באותו מקום). (הערה 4: נראה לפי חשבון המכות שמכת הדם היתה ב- 15 באב שנת 2448 ביום 19/7/-1312 ובו היתה ראיה ראשונה של סיריוס. לכן המכה פגעה דווקא ביאור שמצרים סגדו לו ביום עליתו ובראש השנה שלהם)

אבל מה עניין אירוע זה לארבע מאות שנה? כאן אנו באים למחזור משותף של נוגה וירח. כבר כתבנו שכל שמנה שנים נוגה חוזרת במבט מכדור הארץ לאותו מקום ביחס לשמש. יותר מדויק לא שמונה שנים של 365.25 יום אלא שמנה שנים מצריות של 365 יום (פחות 0.34 יום)! מאידך, לירח ישנו מחזור כמעט מדויק של 309 חדשים ב- 25 שנים של 365 יום (הפרש בין 25 כפול 365 יום ובין 309 חדשי ירח ממוצעים שוה 1.1 שעה). מחזור משותף של 8 ו- 25 הוא 200. מספר 400 הוא כפל ממנו.

מה קרה 400 שנה לפני יציאת מצרים? נולד יצחק שממנו נמנו ארבע מאות שנה אשר נאמרו בברית בין הבתרים. אבל היה גם אירוע אסטרונומי אשר קדם 400 שנה לאותו כוכב רע אשר הופיע בי''ז בתמוז בחטא העגל! בשנת -1711, 400 שנה של 365 יום לפני י''ז בתמוז (פחות 17 יום), היה צירוף superior conjunction של שמש ונוגה בתאריך יוליאני 2/11, JD=10964420.6. נתבונן בנתוני אותו יום לפי תכנית stellarium. מרכז השמש עלה בתאריך JD=1096420.6740. נוגה עלתה 22 שניות לפני זה. כמובן אלו דיוקים בעבר ליכולת חיזוי. באותו זמן ירח היה בגובה 2.6 מעלות. לכן הוא בוודאי לא נראה וזה היה ראש חודש מצרי (כל הנתונים לצופה בקהיר). המופת הוא לא בכך שהיה צירוף לפני 400 שנה כי זה נובע ממחזוריות 8 שנים של שמש ונוגה. המופת הוא בכך שזה היה ביום ראש חודש המצרי. אצל מצרים כנראה השתמרו תעודות מאותו אירוע. לפי לוח העברי זה היה חודש חשוון. יצחק נולד בפסח 6.5 חודשים לפני זה. פרעה רצה לרמוז למשה שכנגד הבטחה של 400 שנה שלכם ישנה מערכת זמנים קבועה עם מחזור 400 שנה אשר מבשרת רעה לכם.

לכן סטלה 400 שנה ביום חזרת מערכת זמנים לקדמותם, מציינת את האירוע ההוא כנגד שליטה של ישראל בזמן. לכאורה המגיה המצרית הצליחה לעכב את כניסת ישראל לארץ. התשובה באה כעבור 40 שנה כאשר "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון".

כדי להבין את המופת בגבעון נעשה את חשבון הימים. בני ישראל נכנסו לארץ בניסן שנת 2489. מולד ניסן היה ביום ירושלמי 908574.37, תקופת שמואל היתה ביום 908564, 10 ימים לפני המולד (היתה שנה מעוברת). שמש עמדה בגבעון ביום ארוך ביותר כדי להגדיל את הנס, כלומר בתקופת תמוז. תקופת תמוז הלכתית נופלת 365.25/4 יום אחרי תקופת ניסן ביום ירושלמי 908655.3125. לפי לוח עברי זה היה כ''ב סיוון. לפי לוח יוליאני זה היה 25/6 בשנת -1271 או JD=1257000.465. באותו בוקר קצה עליון של השמש עלה בשעה 4:48:59 ואילו נוגה עלתה בשעה 4:48:50, 9 שניות יותר מוקדם (ראה תמונת בוקר(. זה למעשה שוויון! (אלו נתונים בירושלים בלי להתחשב ברפרקציה כי היא משפיעה באותה מידה על שמש ונוגה). ואפשר להשיג: בעלית שמש ונוגה לעיל היינו משווים בין עלית מרכז השמש ועלית נוגה וכאן אנו משווים עם עלית קצה עליון של השמש. ויש לתרץ שלעיל היה מדובר בחשבון של מצרים אשר נעשה כמו שמקובל באסטרונומיה ואילו אצל ישראל הנץ מוגדר בתור עלית קצה עליון של גלגל השמש. ועוד י''ל שלמחרת, נוגה עלתה יחד עם מרכז השמש ואותו יום בגבעון נמשך 48 שעות. ויש עוד הבדל. בחטא העגל שמש היתה בקו אורך אקליפטי 90 מעלות שאז היום הוא ארוך ביותר ואילו בגבעון לפי חשבון אסטרונומי שמש היתה בבוקר בקו אורך 80.712 (נוגה בקו אורך 81.045). וי''ל שזהו דבר בלתי אפשרי ששמש ונוגה יהיו בצרוף באותו קו אורך אחרי 40 שנה. איצטגניני פרעה עשו חישוב לפי כללים אסטרונומיים ואילו קב''ה כיוון לכללים הלכתיים. לכן אותו יום כ''ב סיון שנת 2489 נחשב כיום תקופת תמוז. ומבחינה מעשית אורך אותו היום היה רק בשתי דקות קצר מיום הארוך ביותר בשנה.

דרך אגב, נבין את הפסוק "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" (יהושע י' י''ב). כתוב בפסוק הבא "יעמד השמש בחצי השמים", כלומר הדבר היה בחצות היום כאשר שמש נמצאת בנקודה גבוהה ביותר. לצופה בגבעון השמש היתה מעל ראשו, יותר מדויק 81.658 מעלות מעל האופק בדרום. ירח לפי תכנית stellarium (ראה תמונה צהרים) היה קרוב לשקיעה בגובה 4.89 מעלות מעל האופק ואזימוט 262.71 מעלות, דהיינו 7.29 מעלות דרומה מן המערב. אני מזהה את גבעון עם גבעת הרואה כ- 2.5 ק''מ מערבה ממשכן שילה. לפי דעתי זאת גרב אשר מוזכרת בגמרא סנהדרין ק''כ ע''ב, בה היה פסל מיכה. אם נעביר מגבעון קו באזימוט הנ''ל, נראה שהוא חוצה את נחל אילון על גבול מערבי של שדה התעופה בן גוריון (ראה תמונת גוגל). נציין שמולד הלוח של חודש סיון שנת 2489 קדם ב- 4.5 שעות את מולד האסטרונומי. לכן לפי מולד הלוח בחצות היום כ''ב סיון ירח היה "זקן" יותר מאשר לפי תכנית stellarium. כתוצאה, גובה הירח היה לא 4.89 מעלות אלא כ-2 מעלות יותר, אבל האזימוט היה כמעט ללא שינוי. לכן גם לפי מולד הלוח, בחצות היום ירח היה בעמק אילון.

אבל במדרש כתוב "וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה שמל אותם יהושע". ולא מוזכר בהקשר זה נס בגבעון. וי''ל שמילה אשר בני ישראל עשו בגלגל מחלה להם את עוון העגל. ובגבעון היה תשלום של רעה כלפי אויבי ישראל.

נציין שחישוב שלנו לגבי גבעון סותר את מה שכתוב בסדר עולם שעצירת השמש בגבעון היתה בג' תמוז. וכבר הראנו במאמר על זמן יציאת מצרים שסדר עולם סובר שיציאת מצרים היתה בשנת 2450 בהר''ד וכניסה לארץ בשנת 2490, והלכה שנפסקה ברמב''ם לא כסדר עולם. ועוד יש להוסיף שאם הנס בגבעון היה בג' תמוז אז ירח שקע בערב לפני הנס. ולא יתכן שבצהרים ירח נראה מעל האופק בכיון אילון אלא אם היה נס נוסף, שירח עלה בצהרים ממערב.

מאחר ודברנו במאמר זה על מופתים של תקופת תמוז נביא עוד מופת גיאוגרפי. הכיוון של קו גאודזי מפירמידה הגדול בגיזה למרכז קדש הקדשים בירושלים הוא 28 מעלות צפונה ממזרח כמו כיון זריחה השמש בתקופת תמוז בזמן בנית הפירמידה. ואלו הנתונים: קדקד הפירמידה קו רוחב 29.979186, קו אורך 31.134253, מרכז ק''ק 31.778031, 35.2352990, קו גאודזי מנקודה הראשונה לשניה 27.997 מעלות. פירמידה הגדולה נבנתה בזמן של קופו 2589–2566 BC. באותו זמן נטית ציר כדור הארץ היתה 23.983 מעלות. לכן השמש זרחה בגיזה בתקופת תמוז בכיון

asin(sin(23.983)/cos(29.979186)=27.985

צפונה ממזרח. יש בארץ מבנה בדמות פירמידה בחרבת מדרס מעל מערת קבורה. קואורדינטות שלו 31.654972, 34.936366. קו גיאודזי מפירמידת גיזה לשם מכוון 28.017 מעלות. נטייה ממוצעת של ציר כדור הארץ היא 23.5 מעלות. עבור נטייה זאת כיון זריחת השמש בירושלים בתקופת תמוז 27.974 מעלות. במאמר על מקדש שלישי ( עמ' 2) מוסבר איך זווית זאת מתקיימת בתכנית השער המזרחי של החצר המזרחית.

לסיכום: חשבון של כוכב רע שעליו דיבר פרעה מאמת את זמן יציאת מצרים ומוכיח שליטה של קב''ה על הזמן.